מלאכת שלמה על משנה דמאי · פרק 7 · משנה 5

היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו. ודוקא בתוך ביתו דבדמאי הוא דהקלו גבי מזמן אע"ג דלאו ברשותו הוא והא נמי בע"ש מיירי וצריכי דאי תנא תאנים ה"א משום דלא שייך בהו משקין מעורבין שרינן אבל גבי יין אימא לא ואי תנא יין ה"א דוקא גבי יין לא יקבע לו מקום משום דמעורב הכל אבל גבי תאנים אימא דאפי' קביעות מקום שרי צריכי. הרש"ש ז"ל. ותוי"ט הניחו בקצת קשה:

או בשדה אומר שתי תאנים שאני וכו'. כך צ"ל:

היו דמאי אומר מה שאני עתיד להפריש למחר. הרב ר"ש ז"ל ל"ג הכא למחר וז"ל לעיל פ"ד סי' ד' וגבי הי"ל תאנים של טבל קתני שאני עתיד להפריש ולא קתני למחר משום דכיון דודאי טבל הוא אסור להפרישו בשבת אע"פ שקרא שם ומיהו אין מזה ראיה דה"נ בסיפא דקתני היו דמאי ולא קתני למחר והא דקתני למחר גבי מזמן משום דאין מפריש שם אלא מה שאוכל והה"נ במי שי"ל תאנים של טבל שיכול להפריש מה שיאכל בשבת אלא לפי שירצה לתקן אף המותר הכל בב"א לא קתני למחר דלצורך חול אסור להפריש ע"כ וכ"כ ג"כ במתני' דלעיל. וע' עוד שם. וז"ל תוי"ט ל"ג למחר כו' אבל אין מובן מלשונו דמיירי ג"כ אבבא דהיו דמאי כמו שמבואר מלשון הר"ש ז"ל שהעתקתי. וכתבו הר"ש והרא"ש ז"ל כל הנך בבות בין בדמאי בין בודאי בע"ש מיירו כמו קמייתא דבריש פרקין וכבר פירשתים ע"כ. וכ' הר"א אזכרי ז"ל עליו לא בא הרב ז"ל למעט שלא יועיל תנאי מיום חול ליום חול דהא לעי' בר"פ מייתי עובדא דנתארחו רבי ור' יוסי אצל ע"ה והיו סומכין על תנאיהון וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מעשר. אלא כוונת הרב ז"ל לומר דבשבת עצמה א"א להתנות אפי' ע"מ שיפריש למ"ש אפי' בדמאי דקריאת שם חשיב כהגבהת תרומות ומעשרות וכמש"ל בפ"ד ע"כ: