מלאכת שלמה על משנה דמאי · פרק 2 · משנה 1

ואלו דברים המתעשרין דמאי בכל מקום. ונראה לי דאי גרסי' ואלו בוי"ו משום דבפרקין דלעיל מנה הקלים שבדמאי אפי' בארץ ישראל. קתני השתא ואלו החייבין בדמאי אפי' בסוריא. אבל בחו"ל לא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בחבורו. ובירושלמי תמן תנינן שום בעל בכי ובצל של רכפא וגריסין הקלקין והעדשים המצריות המינים הללו ע"י שיש כיו"ב בא"י צרכו חכמים ליתן להם סימן. אבל האלצרין והאפסטקין והאיצטרובלין ע"י שאין כיו"ב בא"י לא צרכו חכמים ליתן להן סימן כדי לפוטרן מן המעשר. א"ר אבין משנתינו זאת של אלו דברים המתעשרין דמאי בכ"מ. בחלוף מאותה משנה של שום בעל בכי. ששם מנה המינים הפטורין מן המעשר אפי' כשלוקחם בא"י וכאן מנה החייבים במעשר אפי' כשלוקחם בחו"ל לפי שאין כמותם גדילים שם כלל. ופריך והרי דבלה בבוצרה ומשני גרועה היא. ותו פריך והא תמרים באלכסנדריא ומשני קטנים ודקים הם. ותו פריך והא חרוב בביארי ומשני יבש יותר מדאי הוא ונלעס בקושי. ותו פריך והא אורז בחולתא ומשני סמוק הוא ותו פריך והא כמון בקפרוס ומשני עקום הוא ע"כ. ותו גרסי' התם א"ר אלעזר לא שנו דאינו מעשר אלא דמאי בלוקח מישראל עם הארץ אבל הלוקח מן העובד כוכבים ודאי. ור"י אמר לא שניא היא הלוקח מישראל היא הלוקח מן העובד כוכבים דמאי:

כל המשתמש ממנו פטור. כתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל פי' אצ"ל שהוא פטור כשהוא בעין דודאי ניכר הוא. אלא אפילו נשתמשו ממנו לדבר אחר שאינו ניכר כ"כ כגון שעשו ממנו פת אפ"ה פטור כי כבר הוא ניכר ע"כ: