מ' חסר אחת. י"ל וכי סגי ליה לתנא דלתני המספר כמו שהוא שלשים ותשע כו' והקרוב אלי דמסריך סריך כלישנא דמ"י פ"ג דמכות והתם אקראי קאי ארבעים יכנו. ועתוי"ט שהאריך:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה שבת · פרק 7 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גמרא וטעמא משום דשכיחא. הר"נ. ונ"ל משום דרדיית הפת חכמה ואינו מלאכה ה"א מה שמדביק נמי לא הוי מלאכה דממילא נאפה אח"כ קמ"ל. או י"ל דאתי למעוטי רדיית הפת. ת"ח:
כן פרש"י ולהלן כתב שמסדר חוטי השתי. וז"ל הר"מ הוא המיסך את השתי נגזר מן המסכה הנסוכה:
רש"י וז"ל הערוך מכניס את חוטי השתי בנירין שיעלה זה וירד זה ויבא הערב ויחזור השתי יעלה התחתון וירד העליון ויבא הערב. והנירים עצמם פירשם הר"ב בריש פכ"א ממס' כלים וז"ל הן החוטין הארוגים על הקנה ובעבורם מגביהין קצת החוטין ועושין דרך שילך בו הארוג בחוט. וע"ע תוי"ט:
רש"י. ומזה הלשון יש לדקדק דאינו חייב אלא במתיר על מנת לקשור. אלא שהתוספ' דע"ג דקדקו מלשון רש"י כו' שאינו מצריך שיתיר על מנת לקשור. ולא דקדקו מן הלשון הזה להוסיף כו' ומכל מקום כתב בשם הר"ח וכ"מ שם בירושלמי דבעי מתיר על מנת לקשור. והא דלא תני על מנת מתורץ כמו בסותר דלקמן. תוי"ט:
ונ"ל דנקט צבי משום דשכיחא, כפירוש הר"נ גבי פת לעיל:
והסותר. דוקא ע"מ לבנות, גמרא. וכתבו התוספ' דמכבה נמי ע"מ להבעיר, והקשו דה"ל למתני ע"מ כו', וי"ל דהתם נמי לא קתני ליה אלא משום דבעי למתני שעורא דב' דוקא. אבל ע"מ להבעיר ולבנות אפילו כל שהוא חייב, לא איצטריך למתנייהו:
כן פירש"י. ועיין בפירושם ר"פ י"ב ומש"ש בשם התוספ' ול"ק קושיות הר"ן מדרשב"ג שם. תוי"ט:
לאו דוקא אלא חסר א'. ובש"ס דייקי לה מאלו. ומניינא דרישא לחייב על כל אחד ואחד (ואפי' לא ידע לאחד מהן) בכרת ודסיפא למעוטי שובט (משוה השתי בכרכר) ומדקדק (מישב חוטי הערב):
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 072339166f7e7165bb8a6a76be601126653e7f34fbddc9c9da6c84610bd2b28f