רש"י על משנה אבות · פרק 5 · משנה 6

בין השמשות בערב שבת:

פי הארץ. שפצתה את פיה בימי קרח אותו פתח נברא בארץ באותו מקום מששת ימי בראשית אלא שהיה מכוסה הפתח מלמעלה עד אותו זמן. פי הבאר של מרים שנבלע הפתח בסלע שדרך שם יצאו המים במדבר וכשהכה משה הסלע פתח הסלע את פיו שנברא לו מקדם. נ״א פי הבאר שפתח פיו ואמר שירה שנא' עלי באר ענו לה. פי האתון מששת ימי בראשית נגזר על אתונו של בלעם שתפתח פיה להתוכח עמו. והקשת הנראה בענן ביום הגשם אע״פ שלא נראה עד ימי נח נוצר ועומד היה מקדם. והמן שירד במדבר מאז היה מוצנע למעלה. והמטה של משה שבו שם המפורש חקוק מונח ועומד עד שנתנו למשה ולא זהו מטה אהרן דהא כתיב ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי וא״א שכתוב בו שם אהרן. והשמיר שהביא בניהו בן יהוידע לתקן בו אבני הבית מאז נברא. והכתב גוף האותיות נברא מששת ימי בראשית ואע״פ שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה לא היה בה גוף האותיות אלא בעל פה היתה עומדת. והמכתב עט סופר גריפ״א בלע״ז שבו חקק עשר הדברות על הלוחות שניתנו למשה אותו עט נברא מקדם. וגם הלוחות הראשונות מאז נבראו ומוצנעות היו אצלו עד אותה שעה אבל לוחות שניות פסלן משה עצמו:

קברו של משה. חלל הקבר שנקבר בו משה רבינו נברא בארץ מקדם. והאיל שנשחט במקום יצחק מאז נברא. רבי יהודה אומר אף צבת כו'. פי' מלקחיים שלנו לא נעשית אלא בצבת עשויה ומתוקנת מששת ימי בראשית שירדה מן השמים שאי אפשר לו לנפח להכניס ידו באש וליקח הברזל משם לתקן הצבת אלא אם כן אוחז אחרת בידו [ותרגום ומקלחיה. וצבתהא]: