רש"י על משנה אבות · פרק 2 · משנה 4

הוא היה אומר. רבן גמליאל:

עשה רצונו כרצונך. שאפילו בשעה שתעשה חפצך תעשה לש״ש:

כדי שיעשה רצונך כרצונו. כדי שיתנו לך מן השמים טובה בעין יפה:

בטל רצונך מפני רצונו. שתחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה:

שיבטל רצון אחרים. הקמים עליך לרעה. ויש ספרים שזאת ההלכה כתובה בפ' בן זומא:

הלל אומר. זהו הלל הזקן שאמר למעלה בפ״א:

אל תפרוש מן הצבור. אלא השתתף עמהם בצרתם כדי שתשמח עמהם כמ״ש הפסוק שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. כדאמרינן כל מי שאינו משתתף עם הצבור אינו רואה בנחמת צבור ואינו רואה סימן ברכה לעולם בפ' אחרון דתענית:

אל תאמין בעצמך. שהרי יוחנן כ״ג שמש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי:

עד שתגיע למקומו. שיבא כמו כן לידך ותנצל ממנו. וכן מצינו בירבעם בשעה שבנה שלמה בהמ״ק והשלים אותו הניח מפתחותיו תחת מראשותיו כדי שישכים למחרת להקריב תמיד של שחר בזמנו מה עשתה בת פרעה הכניסה לו על מטתו כמין רקיע של נחושת ומזלות וכוכבים מצויירים בו כדי להטעותו בלילה וליהנות מגופו של אותו צדיק דגדל ועברו עליו ארבע שעות ביום שלא עמד ולא קרב תמיד של שחר ועל אותה שעה שנינו בגמרא ירושלמי על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות מה עשה ירבעם קבץ כל שבטו של אפרים והשכים לפתחו של שלמה להרתיעו על זאת יצאת בת קול ואמרה לו רשע אתה מחייבו על השוגג וז״ש הכתוב כדבר אפרים רתת וגו' כשנרתע אפרים והגיד על התמיד ששהה:

ואל תאמר דבר. כלומר אל תאמר על דבר של תורה שאתה יכול לשמוע עכשיו שתשמע לבסוף אלא לאלתר הט אזנך לשמוע. פ״א ואל תאמר דבר כלומר אל תאמר דבר סוד שא״א לשמוע לאחרים שאם תאמרהו סופו לישמע בעולם שאתה גלית לו את הסוד: