בפי' ר"ע ז"ל. כגון ציצית ותפילין. אמר המלקט לשון הגמ' לאתויי מצות סתם. ובגמרא פריך ולבני מערבא דמברכי בתר דסליקו תפילייהו לאתויי מאי ומשני לאתויי ריחני דאין טעונים ברכה לאחריהם דהנאה מועטת היא. ופירשו תוס' בשם ר"ת ז"ל ה"ה דה"מ לשנויי לאתויי ציצית דהא אפי' בני מערבא לא מברכי על הציצית כדמסלקי אלא דניחא ליה לתלמודא למינקט ריחני משום דפסיקא דאכל ריחני אין מברכין עליהם ע"כ. ובשבלי הלקט סי' ס"ה שואל על ההלל שאנו אומרים ליל שמורים בסוף ההגדה למה אין אנו מברכין עליו בתחלה וכי יש מי שטעון ברכה לאחריו ולא לפניו ומשני הא אמר ר' יוחנן אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ ע"כ. וספק אצלי אם רש"י ז"ל היה גורס האי בבא דכל הטעון ברכה קודם בבא דכל שיש לו קרנים שבגמרות הדפוס כן תמצא כתוב פירושו על בבא דכל שיש לו קרנים בתר פירושו לתלמוד דשייך על בבא דכל הטעון ברכה:
קריאה במקור
מלאכת שלמה על משנה נדה · פרק 6 · משנה 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7002d58650b3e578a606eafa63eeb08d26cfbd334a9b98156b1bf3a2bfd0fa4b