[אות יט] בהרע"ב ד"ה רועים כהנים. וה"ה דכהן רועה א"נ. לשון הגמרא וה"ה כהן לכהן דחיישינן לגומלין. ועלה כתב רש"י כלומר ומסברא נפקא לן דרועה כהן אינו נאמן להעיד על הבכור של כהן אחר. וקשה לי דאיך שייך לומר ומסברא נפקא לן דחיישינן לגומלים ואלולי פירש"י היה נ"ל דהכי אמרינן דכיון דקתני רועה כהנים א"נ דרועים ישראל נאמן על רבם מי שיהיה כהן או ישראל ורועה כהנים א"נ היינו על רבם מי שיהיה והא ברבו כהן יהיה נאמן דל"ש דאמר לא שביק ליה רביה דהא רבו כהן יחזיקנו לעצמו וללגימה הא לא חיישינן. אע"כ דהטעם דחיישי' לגומלים וממילא ה"ה הכהן אחר. או דבאמת רק לרבו כיון דרועה קאי גביה וכמ"ש רש"י בסוף הסוגיא במה דאמרינן מאי דאיכא בין לר' מאיר ולרבנן וכמ"ש בתוי"ט (בסמוך ד"ה לא דנו) ונכון בעזה"י:
גם קשה לי אמאי נקט רש"י הכהן אחר ולא נקט דרועה כהן א"נ לרועה כהן אחר דגומלין זה לזה שרבו יתן לו הבכור:
גם קשה לי אמאי נקט רש"י הכהן אחר ולא נקט דרועה כהן א"נ לרועה כהן אחר דגומלין זה לזה שרבו יתן לו הבכור: