ר"ש משאנץ על משנה מקואות · פרק 3 · משנה 1

וחסר אפי' קורטוב. מן המקוה לאחר שנפלו בו ג' לוגין:

כשר. להקוות עליו שא"א שבאותו קורטוב שחסר לא חסר מעט מן השלשת לוגין וחסר המים שאובין משלשה לוגין:

מלואו. מים שהיו בו תחלה:

ועוד. דבר מועט למעט משלשה לוגין כי ההיא דתוס' שהבאתי לעיל בפ"ק ובבא שאחר זאת מפרש כיצד:

תניא בתוספ' (שם) שתי בריכות של מ' מ' סאה זו על גב זיו ונפלו ג' לוגין מים לעליונה ונפתקו ובאו לתחתונה כשרים שאני אומר שלמו מ' סאה עד שלא ירדו ג' לוגין. שני מקוואות של כ' כ' סאה זו בצד זו ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן ונפתקו ובאו לחבירו כשר ר' יוסי אומר אם ניטלה מחיצה פסול אבל רואה אני את דברי ר' יהושע במקוה שיש בו מ' סאה ונפלו לו ג' לוגין וחלקו לשנים שזה כשר להקוות עליו: פי' שתי בריכות של מ' מ' סאה היינו עם השלשת לוגין שנפלו דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו ואפי' ריבה לו מים שאובין כדמוכח במכילתין (דברייתא) בדוכתי טובא מתניתין וברייתא אלא כל אחת ואחת חסרה שלשת לוגין וארבעים דקתני היינו עם השלשת לוגין שנפלו. ונפתקו מלשון פותקין למקוה דסוף פ"ק דתמורה (דף יב.) שאני אומר שלמו כלומר כשנפלו שלשת לוגין לעליונה וירדו מיד לתחתונה ולא אמרינן דהיינו אותן ג' לוגין עצמן השאובין הן נינהו דירדו לתחתונה דאי אפשר שלא יתערבו מעט במי הבריכה עליונה ונמצא שהשלימו ארבעים סאה של התחתונה קודם שירדו לה כל השלשת לוגין הילכך שני המקוואות כשרין תחתונה כשרה כדפרשינן ועליונה משום דמחוברת לתחתונה וכר"מ דאמר בסוף פרק שני דחגיגה (דף יט.) מטבילין בין בעליונה בין בתחתונה א"נ אפי' כר' יהודה וכגון דלא גביהה כולי האי דלאחר שמתערבין נעשה הכל אשבורן. ונפתקו ובאו לחבירו כשר כר' יהושע דמתני': אם ניטלה המחיצה כותל המפסיק בין שניהן: פסול דר' יוסי לטעמיה דקאמר במתניתין מפני שנקרא עליו שם פסול אבל מקוה שיש בו מ' סאה ונפלו לו שלשת לוגין ונחלק הואיל ולא נקרא עליו שם פסול כשר כל א' להקוות עליו בהכשר ולהשלים למ' סאה כל אחד ואחד: