עיקר תוספות יום טוב על משנה פסחים · פרק 8 · משנה 6

והיינו כל יום המיתה קודם קבורה ולאחר קבורה דאלו יום קבורה שאינו יום המיתה אינו אונן אלא מדבריהם ובלילה שלאחריו אין אנינות כלל אפילו מדבריהם:

והמפקח. עת להשליך אבנים מתרגמינן עידן בחיר לפקחא דגור אבנין:

וקשיא דהתינח כל זמן שלא נקבר אבל לאחר שנקבר מאי איכא למימר. ועתוי"ט. והר"מ מפרש דאין שוחטין על האונן לכתחלה שמא לא יאכל לגודל אבלותו ויותר הבשר וישרף:

שהוא טמא מתחלתו. תימא לר"י מפקח הגל נמי נימא חי היה כשהתחיל לפקח. ויש לומר דכיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחלתו היה מת שכל הטומאות כשעת מציאתן. תוספ'. (הגה"ה הכפירים ממעונתם נתנו קול גדול ולא יסף. הגאון הח"צ סימן ג' והנודע ביהודה בא"ה סימן ל"א להקשות דברי התוס' אהדדי. על פי שהעלו בריש נדה ובדף ד', דחזקת שעת מציאתן לאו דאורייתא היא רק משום חומרא דקדשים ואם כן הדרא קושיית התוספות לדוכתיה דבמפקח נמי נימא דחי היה מתחלתו. וגם למעלה מהם נשאו ראש רבותינו הט"ז והנקודות הכסף ביורה דעה סימן שצ"ז. ומדברי כולם הולך וסוער סתימת המשנה דאיך אפשר לחייב את המפקח בפסח שני. ולא נחוש לחולין בעזרה. ובחבורי פתחי נדה. בפותח ל"ה ל"ו. עמדתי על רגל אחד בעזה"י שיהו כל דברי חכמים קיימין. והמעיין לאמתה של תורה אל ישליך דברי אחרי גיוו):

אף על פי שהוא בעגול כל שהוא ארוך עד שאפשר שלא האהיל על כל הגל מפני ארכו ארוך קרי ליה. וזה שכתב הר'מ וגל עגול הוא שיהיה כמו עגול העמוד: