משנה סוטה · פרק 8

משוח מלחמה. בשעה שמדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר. שנאמר (דברים כ, ב) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן. זה כהן משוח מלחמה. ודבר אל העם בלשון הקודש. ואמר אליהם (דברים ו, ד) שמע ישראל וגו'. על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון. ולא שמעון על בנימין. שאם תפלו בידם ירחמו עליכם. כמה שנאמר (ד"ה ב' כח, טו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל. ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון. על אויביכם אתם הולכים. שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם. (דברים כ, ג) אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו'. אל ירך לבבכם. מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות. אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין. אל תחפזו מקול קרנות. אל תערצו מפני קול צווחות. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם. הן באין בנצחונו של בשר ודם. ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית. מה היה סופו. לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. בני עמון באו בנצחונו של שובך. מה היה סופו. לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. ואתם אי אתם כן. כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו'. זה מחנה הארון:

(דברים כ, ה) ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו וגו'. אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות. אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שניתן לו מתנה. (דברים כ, ו) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו וגו'. אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל. ואפילו מחמשת מינין. אחד הנוטע. ואחד המבריך. ואחד המרכיב. ואחד הלוקח. ואחד היורש. ואחד שניתן לו מתנה. (דברים כ, ז) ומי האיש אשר ארש אשה וגו'. אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה. אפילו שומרת יבם. ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה. חוזר ובא לו. כל אלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון. ומתקנין את הדרכים:

ואלו שאינן חוזרין. הבונה בית שער אכסדרה מרפסת. הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק. המחזיר את גרושתו. אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. לא היה חוזר. רבי יהודה אומר. אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר. רבי אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר:

ואלו שאין זזין ממקומן. בנה בית וחנכו. נטע כרם וחללו. הנושא את ארוסתו. הכונס את יבמתו. שנאמר (דברים כד, ה) נקי יהיה לביתו שנה אחת. לביתו זה ביתו. יהיה זה כרמו. ושמח את אשתו. זו אשתו. אשר לקח להביא את יבמתו. אינן מספיקין מים ומזון. ואינן מתקנין את הדרכים:

(דברים כ, ח) ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו'. רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה. ר' יוסי הגלילי אומר. הירא ורך הלבב. זהו המתירא מן העבירות שבידו. לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן. רבי יוסי אומר אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. הרי הוא הירא ורך הלבב:

(דברים כ, ט) והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם. ופקדו שרי צבאות בראש העם. ובעקבו של עם. מעמידין זקיפין לפניהם. ואחרים מאחוריהם. וכשילין של ברזל בידיהן. וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו. שתחלת ניסה נפילה. שנאמר (שמואל א' ד, יז) נס ישראל לפני פלשתים. וגם מגפה גדולה היתה בעם. ולהלן הוא אומר (שמואל א' לא, א) וינוסו ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו':

במה דברים אמורים במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין. אפילו (יואל ב, טז) חתן מחדרו. וכלה מחופתה. אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמת מצוה. אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו. וכלה מחופתה: