משנת ארץ ישראל על משנה מגילה · פרק 1 · משנה 11

אין בין שילה – בזמן שעמד בה המשכן, לירושלם – בשעה שבית המקדש היה קיים בתוכה. בכתב היד המילה ירושלם מקוצרת, והשלמנו כך ולא "ירושלים" על פי המקובל בדרך כלל בכתב היד (כגון בהמשך משנה זו). ואכן, ברוב עדי הנוסח הקדומים בתנ"ך ובספרות חז"ל שמה של העיר הוא ירושלם, וכן במטבעות, ורק בעדויות בודדות "ירושלים". בשני המקומות הוקרבו קרבנות היחיד והציבור, ובמות היחיד היו אסורות.

אלא שבשילה אוכלין קדשים קלים ומעשר שיני – כל הקרבנות שהם קודשים קלים, בין אלה שנאכלים על ידי הכוהנים בלבד, כגון הבכור (משנה, זבחים פ"ה מ"ח)⁴⁷⁷לדעת בית הלל הכוהנים רשאים לצרף לחבורתם בסעודה אף ישראלים (משנה, בכורות פ"ה מ"ב; תוס', שם פ"ג הי"ד). , ובין אלה שנאכלים בידי הבעלים מביאי הקרבן, כגון שלמים, תודה ופסח (משנה, שם מ"ז-מ"ח), נאכלים בכל העיר בשילה ובירושלים. מעשר שני נמנה עם הקודשים הקלים הנאכלים על ידי הבעלים, בכל הראה – בשילה הקודשים הקלים נאכלים לא רק בכל העיר אלא אף בכל השטח שממנו ניתן לראות את העיר (רש"י) או את בית ה' (רמב"ם)⁴⁷⁸כך לפי המקור בערבית, ובדפוסים הדברים משובשים. , ובירושלם לפנים מן החומה – בירושלים אין אוכלים קודשים קלים אלא לפנים מחומת העיר. חומת העיר היא הגבול המקודש של העיר. המשנה בכלים פרק א מונה עשר קדושות: תחילה את קדושתה של ארץ ישראל, את קדושת עריה המוקפות חומה ולאחר מכן היא מונה את תחום ירושלים: "לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני" (מ"ח), ועם הרחבת חומותיה של ירושלים הורחב התחום המקודש של העיר⁴⁷⁹תוס', סנהדרין פ"ג ה"ד; ירו', שם פ"א ה"ג, יט ע"ב; בבלי, שם טז ע"א. . זו הייתה משנתם של חז"ל וזו הייתה המציאות, לפחות בדורות האחרונים לימי הבית. מימרות שונות בספרות חז"ל ועדויות שונות מעידות כי נהגו לאכול קרבן פסח ומעשרות בכל העיר⁴⁸⁰ספראי, העליה, עמ' 152-151, וכפי שהראינו במבואנו למסכת פסחים. . אף פילון מעיד שביום שחיטת הפסח כל בית מקבל קדושת מקדש⁴⁸¹פילון, על החוקים, II 148. . כיוצא בו אומר יוסף בן מתתיהו⁴⁸²קד', ד 205. כי המעשר השני נאכל בכל העיר. השמירה על טהרת העיר ירושלים מודגשת במקורות, והיא נעשתה גם לשמירה על טהרת העיר כמקום אכילת קודשים. האיסיים לא הודו בהלכה זו והורו כי כל הקודשים, כולל פסח ומעשרות, אינם נאכלים אלא בחצר המקדש⁴⁸³ספר היובלות, מט טז-כ; לב ד; לב יד; ז לו; מגילת המקדש, יז 9. , וכאן וכאן – בשילה ובירושלים, קדשי קדשים – כגון חטאות ואשמות שאינן נאכלות אלא לכוהנים, לפנים מן הקלעים – של חצר המשכן בשילה, ובמקדש לפנים מן חומות העזרה. חומות העזרה מכונות "קלעים" כי הן באו במקום קלעי החצר של המשכן. בתוספתא: "באו לגלגל הותרו הבמות. קדשי הקדשים נאכלין לפנים מן הקלעים, קדשים קלים בכל מקום. רבי יהודה ורבי שמעון אומרים בכל הרואה. איזה הוא הרואה? הרואה ואין מפסיק" (תוס', זבחים פי"ג ה"ד, עמ' 498). רבי יהודה ורבי שמעון חולקים על משנתנו ומחילים על הגלגל את הלכות המקדש וירושלים, כדברי התלמוד הירושלמי לעניין אחר: "ושומעת ואינה רואה, ההר מפסיק, רואה ושומעת ואינה יכולה לבוא, חוץ לתחום, רואה ושומעת וקרובה ואינה יכולה לבוא, הנחל מפסיק..." (ירו', ראש השנה פ"ד ה"ב, נט ע"ב⁴⁸⁴השוו תוס', פסחים פ"ג הי"ב. ). משנתנו עוקבת אחרי משנת זבחים (פי"ד מ"ד ומ"ו) ומבחינה בין הלכות הגלגל והלכות שילה, אבל לאור התוספתא שראינו עולה כי זו מחלוקת תנאים האם אכילה היא בכל מקום או בכל הרואה את המשכן, ומשנתנו בוחרת בעמדת פשרה. תופעה זו תדירה במשנת זבחים⁴⁸⁵ראו פירושנו לזבחים סוף פרק ג; פ"ה מ"ב; פ"ה מ"ד; פי"א מ"ז; פי"ג מ"ג. .

קדושת שילה יש אחריה התר – כשחרבה שילה הותרו במות היחיד⁴⁸⁶ראו בהקדמה למשנה הקודמת. , וקדושת ירושלים אין אחריה היתר – לאחר שחרב המקדש בירושלים לא היה עוד היתר לבמות לעולם, ואמנם לא מצינו כל ניסיון לחדש את הקרבת הקרבנות בבמות יחיד לאחר חורבן בית שני. בעבודת האלוהים בבית הכנסת היו כמה יסודות מעבודת ה' שבמקדש, מהם שעברו לבית הכנסת עוד בימי המקדש כגון תקיעת שופר, נטילת ארבעת המינים וברכת הכוהנים עם סיום העבודה. מעשים אלו קיבלו אף חיזוק לאחר החורבן כגון התקנה שאין לעלות לדוכן בנעליים, אך לא עבר כל סממן וכל שיור של עבודת קרבנות מבית המקדש לבית הכנסת⁴⁸⁷ראו ספראי, בית המקדש; בימי הבית ח"א, עמ' 153-133. . בהמשך השנים, בימי האמוראים, עוצבו בבית הכנסת יסודות מקדשיים אחדים כגון נר תמיד, ארון קודש ואולי אף דברים נוספים, אך לא עבודת קרבנות⁴⁸⁸ראו ספראי, מבית כנסת למקדש, עמ' 156-149. .

משנה ט מונה הבדלים שבין כוהן משוח לכוהן מרובה בגדים ובין כוהן גדול משמש לכוהן גדול שעבר, ומשניות י-יא את ההבדלים ההלכתיים שבין במת ציבור לבמת יחיד. בתוספתא הלכות אלו ערוכות תוך הוספות, אלא שלפני התוספתא הסדר היה שונה (פ"א הי"ז-הכ"א). תחילה היא עוקבת אחר ההבדלים שבין במת יחיד לבמת ציבור, ולאחר מכן ערוכות הלכות כוהן גדול.