לחם שמים על משנה כתובות · פרק 2 · משנה 10

זה כתב ידו של אבא דקיום שטרות דרבנן. דמשו"ה עדים החתומים על השטר כמ"ש בב"ד נ"ל עיקרא דהך מילתא בעדים הניכרים וידועים לנו. דכה"ג ודאי לא חציף אינש לשקורי ולזיופי (כגוונא דאיירי הכא במתני') דמילתא דעבידא לאגלויי הוא. דקיי"ל בעלמא דחד מהימן אף בשל תורה. ולאו דווקא עד כשר. אלא אפילו אשה ועבד וקטן נמי מהימני. כמו שנאמנין בעדות אשה. וכן להעיד על הקורבה. ודכוותה טובא. וכללא דמילתא. היכא דיכולין לעמוד על החקירה. ולקיים עדותם מיד בלי טורח. הרי היא כחקורה ומקוימת. דקיי"ל כל הראוי לבילה כו'. אבל בעדים החתומים. שאין אנו בקיאין בהן ובשמותיהן. וכל שכן אם הם מעיר אחרת. ואין נודעים לנו לחקור אחריהם. אין הכי נמי דאין עדותן עדות דבר תורה. עד שתחקר. או עד שיוודעו ע"י חתימתן. כגון שכתבו שם עירם. וידענו שאין שם בני אדם אחרים ששמם כשמם ועחי"ג ומו"ק סמ"ו.

בתי"ט כאן נדפסה הגהה משובשת (פרק קמא) וצריך למחקה.

שיצאה בהינומא נ"ל הכא איירי דלא טעני יורשין ברי. ולא דמי למתני' דריש פרקין דקכפר בעל או יורש ואמרי לא כי אלא אלמנה נשאת משו"ה לא סגי בלא שני עדים גמורים כשרים. וצ"ע ודדיקה בגמרא ופוסקים.

יוצא מבית הספר ע"פ רע"ב. שאסור ללמוד את העבד תורה. צ"ל בקביעות בבית הספר דווקא הוא דאסור. וטבי עבדו של ר"ג יוכיח.

בתי"ט ד"ה יוצא. ועכשיו נשתחרר (או מכרו לישראל).