ופסקה עתי"ט עד וזו דעת הרמב"ם. לא ידענא מאן פליג עליה.
קריאה במקור
לחם שמים על משנה כתובות · פרק 12 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חמש שנים עתי"ט שנתן טעם הגון לחמש שנים אלו שדברו בהווה. שמקפדת שתהא נזונת עד שתהא בת שבע. ונכון הדבר לפי שבת שבע היא עונת הפעוטות. שאז יש בה דעת קצת. שתוכל להשיג כדי חייה מעצמה. דוק. עמ"ש בס"ד פ"ה דגטין. ובזה דברי תי"ט מוטעמים (אם אדם משתעבד לזון חברו כך וכך שנים. כדרך ששנינו בבת אשתו. עמ"ש במו"ק ח"מ ס"ס).
חייב לזונה ה"ש קמ"ל דחשיבי כה"ג קצובים. כיון דיש קצבה לשנים אע"ג דליכא קצבה למזון. ובהכי לא תקשי לדעת הר"מ. דס"ל דמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב שלא נשתעבד.
מזונותיה משלם. לא לפי ברכת הבית בלבד. עתי"ט מ"ג דלקמן.
ואחד נותן לה דמי מזונות פשוט דהוא הדין אפילו טובא כה"ג.
הבעל נותן לה מזונות עתי"ט עד מ"מ כל תנאי שבממון קיים. נראה שר"ל משום די"ל לשמא יתנה הבעל מתחלה ברצונה. שלא יעלה לה מזונות. להכי אהני חיובא דהכי. ולא ידענא מאי הוה צריך לכך. ומי עדיף מנשאת לשנים. ופסק לה כל אחד בפני עצמו. ששניהם חייבים. ולא מצי ראשון למפטר נפשיה. אע"ג דאית לה ודאי מזונות משני. וליכא טצדקי לאפקועי חיוביה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1978
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012730190205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3ab7e54bd64a4e80d775ed46b12c049a43a66e46cc311691e67fa0081d4a5409