שהוא מטמא בביאה
דמצורע מוסגר או מוחלט. או בגד מנוגע או אבן מבית המנוגע כשיהיה א' מהנך במנוחה באהל מטמאין לאדם וכלים. וכ"ש לאוכלין ומשקין שעברו באהל. ואין צ"ל כשהי' א' מהן שם במנוחה באהל אבל כשהטהור במנוחה בהאהל והמנוגע עבר שם. לא נטמא הטהור. מיהו קיל מצורע מזב. דמצורע אינו מטמא משכב ומושב בשלא נגע בהן [(כפסחים דס"ז ב'). אבל להרמב"ם פ"י מטו"צ הי"א מטמא משכב ומושב ואפי' תחת אבן מסמא. ומוקי להך דפסחים בימי ספורו (ועי' מ"ש בס"ד ביבקש דעת סי' כ"ט)]. אבל מטמא לאדם הנושא או נישא עליו (כזבים פ"ה מ"ו). וכ"כ מעיינות שלו טמאים כבזב וזבה. (נדה דף ל"ד ע"ב. ונשמט דין זה ברמב"ם פ"י מטו"צ):
דמצורע מוסגר או מוחלט. או בגד מנוגע או אבן מבית המנוגע כשיהיה א' מהנך במנוחה באהל מטמאין לאדם וכלים. וכ"ש לאוכלין ומשקין שעברו באהל. ואין צ"ל כשהי' א' מהן שם במנוחה באהל אבל כשהטהור במנוחה בהאהל והמנוגע עבר שם. לא נטמא הטהור. מיהו קיל מצורע מזב. דמצורע אינו מטמא משכב ומושב בשלא נגע בהן [(כפסחים דס"ז ב'). אבל להרמב"ם פ"י מטו"צ הי"א מטמא משכב ומושב ואפי' תחת אבן מסמא. ומוקי להך דפסחים בימי ספורו (ועי' מ"ש בס"ד ביבקש דעת סי' כ"ט)]. אבל מטמא לאדם הנושא או נישא עליו (כזבים פ"ה מ"ו). וכ"כ מעיינות שלו טמאים כבזב וזבה. (נדה דף ל"ד ע"ב. ונשמט דין זה ברמב"ם פ"י מטו"צ):