יכין כלים · פרק 5 · סעיף 68

מרחו בטיט
ר"ל שחתך התנור לג' חלקים לגבהו. או לחוליות לרחבו. וחזר ומרח טיט אפילו רק על החתוכין. דמירוח כזה מהני לחזור לשוויה כשאר תנור לקבל טומאה כשיחזור ויסיקנו. וכדמסיק [וכן מבואר בתוספתא [כלים ב"ק פ"ד] דקאמר זה הכלל כל דבר שעושין ממנו תנור מחבר סדקי תנור ע"ש. והא דתנינן [ספ"ה דפרה] עשאה בסיד ובגפסיס ולא קאמר עשאה בטיט. יש לומר זהו רק בשוקת דעשוי למים שמרכך הטיט מיד. להכי לא מחשב עי"ז סתימתו בטיט. ומה"ט נמי נקט לעיל [פ"ג מ"ג] חבית שעשאה בזפת משום דסתם חבית עשוי ליין ושמן. שג"כ אין הטיט סותם נקב שבו. משא"כ נקב שבתנור וכירה גם מרוח בטיט מהני וכן מוכח נמי מלקמן [פ"ז מ"א]] אבל אין לומר דה"ק שהדביק החלקים יחד בטיט דהיינו שמירח הטיט בתוך החיתוך עצמו. ליתא דא"כ הול"ל חזר והדביקן בטיט: