יכין כלים · פרק 18 · סעיף 26

ושאינן מקבלין כדרכן
לרמב"ם הכא תו במחזקת מ"ס מיירי. וה"ק שידה שלימה. ואינה מחזקת מ"ס רק כשיתמכוה:

דאע"ג דבלפד שאינה בת קיבול רק ע"י תמיכה מקבל טומאה [וכפ"ב מ"ח] אלמא מדנעשית לשם תשמיש כזה דיינינן לה כפי שהיא מתומכת לטמאה. א"כ ה"נ נדונה כפי שהיא מתומכת לטהרה. אפ"ה ס"ל דהחזקת מ"ס שע"י הטיי' אע"ג דב"ק מקרי. אהל לא מקרי. ולרבנן גם לענין אהל מקרי ב"ק. כיון דעשאה מתחלה לשם תשמיש כך להכי אף שאין לה מושב רחב אמק"ט. וכך פסק הרמב"ם [כלים פ"ג ה"ז]. אמנם להר"ש והר"ב. שאינן מקבלין בלא וי"ו גרסינן. א"כ לאו דברי ר' יוסי היא. רק נתינת טעם הוא לשידה שנשבר לה רגל א'. דלהכי אף שמקבלת עדיין ע"י הטייה אפ"ה טהור. מדעכ"פ אין מקבלת כדרכה בתחלה. רק ע"י תמיכה. ורק ר' יוסי גם בכה"ג מטמא. ומדמי לה ללפיד [ספ"ב[ ולא מחלק בין שעשאו מתחלה לשם כך או לא. אבל בעשאו בתחלה לשימוש כזה. לכולי עלמא אמק"ט. מדדמי ללפד. ולא מחלקין בין ב"ק לאהל: