יכין תמורה · פרק 1 · סעיף 9

אף הבכור לא ימירנו בו
דכיון דנלמדו מהדדי במה מצינו, אין לחלק בכל הנ"ל, מדעכ"פ השתא בחיי הקרבן שוין חטאת ואשם לבכור, ואין להכהן השתא זכייה בשניהן, ולפיכך כל הנך פרכות הנ"ל שאינן בבכור רק אחר הקרבתו, לא מחשבו רק פרכות כל דהו, מדעכ"פ השתא אין בזה קולא וחומרא בשניהן, וילפינן להו שפיר מהדדי. [ונ"ל דמה"ט נמי ליכא למפרך דמה לחטאת ואשם דכשיומם אין להכהן שום זכייה בו, אבל בכור כשיומם הרי כולו שייך לכהן. [עי' בש"ס] דליתא, דעכ"פ השתא כשהמיר בו כשהוא תם אין לו זכייה בו, כל כה"ג הו"ל פירכא כל דהו, דלא פרכינן בה במה מצינו. והרי בבכור בעל מום כשימירו בו לא תפיס בה המרה. ורק בתם שייך בו המרה, ואז אין לו שום זכייה בו]: