קריאה במקור

יכין תמורה · פרק 1 · סעיף 18

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
בעלי מומין שקדם הקדישן את מומם
אבל כשקדם מומן להקדישן לא חלה עליו קדושה ולא עביד תמורה. וילפינן הכי, מדמייתרו תרתי מלות טוב בקרא, דהוה סגי למכתב לא יחליפנו ולא ימיר אותו ברע או רע בו, אלא חד טוב קמ"ל דאפילו בממיר בטוב לקי, ואידך טוב קמ"ל דרק טוב מעיקרא עושה תמורה. [כך מסקנת הש"ס אליבא דרבא, דבכל דוכתא דבריו הם טפי עיקר ממילי דאביי, מדהוא בתרא. והר"ב תפס הפי' של אביי. והיינו אי נימא דמלה קמא דקרא היינו החולין ופרושינו לפי שיטה בכורות [די"ד ב'] דמלה קמא של קרא היינו הקודש. ודו"ק]. מיהו כל קרבן כשיומם וצריך אחר, אסור להמיר הבעמ"ו רק מוכרו, או פודהו לעצמו במעות, וקונה בהן בהמה ומקריב:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 1cc2ee707ebf8c4da0600cf6e607500ac429c2eed276a45c11422fe6b2d70b20