ברטנורא על משנה ביכורים · פרק 4 · משנה 3

מטמא באודם. דדם כתיב באשה (ויקרא טו) ואשה כי תהיה זבה דם. וחמשה מיני דמים טמאים באשה:

ואינו חולק. בזמן שהנכסים מרובים הבנים דוחים [אותו] אצל הנקבות (ועיין תי״ט ב״ב פ״ט מ״ב):

ואינו אוכל. היינו חטאות ואשמות ומנחות, דבכולהו כתיב (ויקרא ו) כל זכר בבני אהרן יאכלנה:

ואמו יושבת עליו בדם טמא. שבועיים, כיולדת נקבה:

ואם נבעל בעבירה. שבא עליו אחד מקרוביו, או מפסולי כהונה שאם היתה נקבה היתה נפסלת מן התרומה אף האנדרוגינוס נפסל, אע״פ שהזכר שנבעל לא נפסל כדאיתא בבכורות (פ״ז מ״ז). ויש מפרשים, אפילו נבעל מכל אדם נפסל מתרומה משום דביאתו בעבירה, ויש לגמגם, דהוי תרתי דסתרי, אם אתה מחשבו כזכר אינו נפסל בביאת עבירה אפילו מן הכהונה, ואם אתה מחשבו כנקבה אינה נפסלת כי אם בביאת הפסולים או בביאת אחד מקרובים שהיא ערוה: