נדר בנזיר ובקרבן
דדוקא מלנדור בנזיר וקרבן זהירי, דיראים שיעברו בבל תאחר, משא"כ בנדבה אינן נזהרין, דנדבה היינו שאמר הרי זו, ומדמפרישו מיד ומוכן בידו, לא משהי יתיה גביה וליכא למיחש לבל תאחר [אף דגם בנדבה שייך בל תאחר [כר"ה ד"ו], עכ"פ מדמוכן בידו לא ישהנו. וזה כוונת רש"י תמוה בש"ס [ד"ט ב' ד"ה נדבה נמי]. ואף דעכ"פ איכא למיחש לתקלת גיזה ועבודה. הכשרים הקדישו נדבותם בעזרה והקריבום מיד. ולפיכך זה שאמר כנדבת כשרים, אם אכל הככר חייב להיות נזיר, וחייב נמי קרבן מעילה דיש מעילה בקונמות [כנדרים דל"ה א'] דאהאי גברא הוה כקדשי ד', וכשנהנה חייב קרבן מעילה, אבל קרבן שבועה לא, דכשרים אינן נשבעין כלל:
דדוקא מלנדור בנזיר וקרבן זהירי, דיראים שיעברו בבל תאחר, משא"כ בנדבה אינן נזהרין, דנדבה היינו שאמר הרי זו, ומדמפרישו מיד ומוכן בידו, לא משהי יתיה גביה וליכא למיחש לבל תאחר [אף דגם בנדבה שייך בל תאחר [כר"ה ד"ו], עכ"פ מדמוכן בידו לא ישהנו. וזה כוונת רש"י תמוה בש"ס [ד"ט ב' ד"ה נדבה נמי]. ואף דעכ"פ איכא למיחש לתקלת גיזה ועבודה. הכשרים הקדישו נדבותם בעזרה והקריבום מיד. ולפיכך זה שאמר כנדבת כשרים, אם אכל הככר חייב להיות נזיר, וחייב נמי קרבן מעילה דיש מעילה בקונמות [כנדרים דל"ה א'] דאהאי גברא הוה כקדשי ד', וכשנהנה חייב קרבן מעילה, אבל קרבן שבועה לא, דכשרים אינן נשבעין כלל: