הון עשיר על משנה פאה · פרק 7 · משנה 7

אין לעניים בעוללות קודם הבציר. ושיעור בציר הוא שלשה אשכלות שיש בהם רביע, שעד שלא בצר ג' אשכלות כאלו, אין לעניים זכייה בעוללות. ואיתא בירושלמי (ה"ו לד:) דה"ה לפרט, וכן פסק הרמב"ם (מתנות עניים פ"ד הכ"ב), ואם כן אפוא כל פתחי הטעמים דהקדמת פרט לעוללות בכוליה מכלתין נסגרו, שהרי במקרא (ויקרא יט, י) העוללות קודמות לפרט, ובמעשה כמו כן קודמים לו, שהרי הם בכרם קודם הבציר, והפרט בא בשעת הבציר, ולענין זמן זכיית העניים שוים הם בזמנם והוא אחר בצירת ג' אשכלות כמ"ש לעיל, והואיל וכן קשה למה הקדים התנא פרט לעוללות, והנה אין בידי לומר אלא דהמקרא הקדים הקודם בגפן, והמשנה הקדים את אשר קדם שרשם למעלה, דנראה כי פרט הנופל, והוא לעניים הנקראים מאנין תבירין כדאיתא בזהר, הוא רומז לרפ"ח ניצוצות אור אשר עם הכולל הם בגי' פרט, אשר עליהם כתיב ורוח אלהים מרחפת מת רפ"ח, כי נפלו למטה במאנין תבירין כידוע, והם קודמים לעוללות, לשון עולל, והם תיקון העוללות הידועים, אשר נתקנו אחר הפרט, וה' יצילני משגיאות כי זה הוא הנלע"ד להבין דבר מתוך דבר אבל לא מצאתי בפירוש רמז על ענין זה כלל:

אין לעניים וכו'. ור"א ס"ל דמקרא (וכרמך לא תעולל), לשלא יזכה בהו בע"ה אתא, כמ"ש הר"ב. ולא חש התנא להזכירו, משום דלית הלכתא כותיה, דהלכה כר"ע מחבירו: