תשעים ותשעה. אלו היה אומר סתם, אפילו כלם אומרים לחלק חוץ מאחד שאומר לבוז לזה שומעין, הייתי אומר שאין זה אלא כשהעניים מועטים, אבל לא כשהעניים מרובים, משום דאי מנצו אתו לידי סכנה, להכי אמר תשעים ותשעה, ועם האחד הם מאה, שהם מרובים, והוא שם מין מספר, ולא הודיע לנו זה במין מספר יותר גדול מזה לרבותא, משום דהיה צריך להאריך הרבה, ועוד דעד כאן שכיח, טפי לא שכיח שילכו כלם לשדה אחד ללקוט:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה פאה · פרק 4 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואחד אומר לבוז. הא אם כלם מרוצים לחלק, אין איסור בדבר לחלקה להם, כן נראה מלשון המשנה וכן פסק הרמ"בם (מתנות עניים פ"ב הט"ו):
שאמר כהלכה. דאל"כ הא קי"לן אחרי רבים להטות (שמות כג, ב):
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 653789dc7385b1a4d393fe8f0f8a612130f25cbe365247fe2fa77a72f1c7b370