תי"ט ד"ה ותנאי הי' בדבר וכו' שיבנה בהמ"ק ב"ב ולא יהיה אותו ב"ד וכו' כי אולי לא יהיו גדולים מזה הב"ד וכו' וכ"ש קודם לתחיית המתים וכו' ע"ש צע"ק מסוגיא דיומא ה' כיצד מלבישין לעתיד לבא ומסיק הש"ס לע"ל נמי לכשיבא אהרן ובניו ומשה עמהם ע"ש. הרי להדיא דכשיבנה בהמ"ק יהיה ב"ד גדול ומי לנו גדול ממשה ודע גם התי"ט ביומא פ"ה סוף ד"ה מקרן מזרחית וכו' כתב והדבר ידוע וכו' כשיבנה בהמ"ק במהרה כבר בא אלי' והתיר כל הספיקות ע"ש. וע"ע סוף משנה בשלהי סוטה ותחיית המתים בא ע"י אלי' וכ"כ התי"ט. ובירושלמי תחיית המתים מביא לידי אלי' ע"ש. ומפני שהדברים אלו עומדין ברומו של עולם וכבר נחלקו אבות העולם הרמב"ם והרמב"ן וגם התורת חיים כתב לראי' ממה דאמרי' אפס בלתך גואלנו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים והדברים ארוכים מארץ מדה. לכן קצרתי ולמעמיקים סודה:
קריאה במקור
יש סדר למשנה על משנה מעשר שני · פרק 5 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c3cbcc7d4dc01a76755cf639c965cc82360fa5f629c169acc25a9ab8c4c6b327