אני והוא. שני שמות משמות ע"ב, ישר הפוך וישר, כן כתב התי"ט בשם רש"י, וכתב דהיו מקדימין שם אני המאוחר, לשם והו, ע"ד אני ראשון ואני אחרון, ע"כ. פי' ומשום הכי היו מזכירין האחרון ראשון, ע"כ. ולעד"נ שאלו השני שמות הם מע"ב הישר, דשם שם אני קודם לשם והו, דאני הוא שם הל"ז, והוהו הוא שם המ"ט. ואפילו תימא שהם משם ע"ב ישר הפוך וישר, אין אנו צריכים טעם לסדורם, דמאן לימא לן דהאי וה"ו הוא הראשון, דילמא הוא והו השני, דאף בשם זה הישר הפוך וישר, יש בו שם אנ"י בשם הל"ז ושם והו בשם המ"ט, ודילמא לישר כולו ולישר הפוך וישר לשניהם כאחד היו מכוונים, לעורר החסד והרחמים למתק המדת הדין היוצא מחשבון המקום של שני שמות אלו, כי ל"ז ומ"ט בגי' אלהי"ם, וכן שני שמות אלו עם ו' אותיותיהם ושני הכוללים הם בגי' אלהים:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה סוכה · פרק 4 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 72a518413f2fa934f7355a0ad145fa880ef0b82d01447d5f39a07b32b222b025