והיכן היו מנענעין. התי"ט הביא דעות חלוקות בסדר הנענוע, ואנו אין לנו כי אם דברי האר"י זלה"ה, אשר ראה וידע שורש המצוה הזאת מה היא, וסדר הנענועים ע"ד הכתוב שזכרתי לעיל בענין הלולב (דה"י א' כט, יא) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל. דהיינו דרום צפון מזרח מעלה ומטה ומערב בסוף, ופשוט הוא בדברי האר"י. כי מטה הוא כנגד ההוד, ושם הוא תכלית הגבורות, וכמבואר בספרי משנת חסידים סדר קדשים מס' קטנות רחל פרק ד' פי' ג' ועיין שם במס' ימי מצוה וסוכה. ומשום הכי לא יפה כיון התי"ט שכתב שלמטה הוא סוף ותשובת ההיקף ורחמים הם:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה סוכה · פרק 3 · משנה 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בהודו לה' תחילה וסוף. הפירוש השני שכתב הר"ב הוא אמת, דד' נענועים אית בהלל. א' בהודו, ב' באנא וכפלו, וא' בהודו אחרון, דאפילו למאן דנהיגי לכופלו כנראה מלישנא דש"ס (דף לט.) דמאודך ולמטה כופלין, אין מנענעין בכפלו, כי תו לא צריך וכמבואר בספרי מ"ח במס' הנ"ל ע"ש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 72a518413f2fa934f7355a0ad145fa880ef0b82d01447d5f39a07b32b222b025