עיקר תוספות יום טוב על משנה מקואות · פרק 1 · משנה 1

והר"מ כתב, אף שאובין:

ובספר אגודה כתב, רוק. ולשון הר"א, חזרו המים שנגעו בפיו:

וסתם שתיה הוא רביעית:

אי נמי, הטפה עצמה שנפלה בגבא:

כלומר, מהטפה עצמה נטמא. דלמשקין אין שיעור לטמא. ועתוי"ט:

הר"ש. ונראין דבריהם כדברי הר"א שמפרש שמתבטלת במים שבמחובר אלא אם כן חשבו בתלוש. לפיכך אם הדיח בהן ידו או הככר שנפל, הרי הוכשרו, כלומר נחשבו כתלוש ונטמאו משתיית הטמא וטמאו את הככר כו'. ואם לא הדיח טהור, שהטפה עומדת בביטולה כל זמן שלא נתחשבו על ידי הדחה על כל פנים, ואין צריך לומר על ידי שתיה ומילוי כלי. ומכל מקום קשיא לי, דמשמע מדבריהם שצריך שיקבלו המים טומאה מהטפה כדי שיחזרו ויטמאו לככר, דתיפוק ליה משום טפה עצמה הואיל וניערה מביטולה. ולשון מהר"מ, לא בטלה הטפה כו' וטמאתן וטמאה נמי הככר. ועתוי"ט: