כדם המזוג בחלב
בתוס' שבועות [דו"ב ד"ה ואם] גרסינן כיין המזוג בחלב [ע"ש]. ושיעור פתוך זה הוא ג"כ כלעיל. דהייט על חד תלת. ולכל הגרסות פתוך זה אדום טפי מפתוך בהרת. ונ"ל עוד דמה"ט לא קאמר כדם המזוג בסיד. מדיש במשמעות מלת סיד גם כשהוא עדיין יבש כגוש או דק כקמח. וסד"א דגם בו משערינן כאילו שאב הסיד האודם הלח שבצדו. והרי בכה"ג יהיה מראה האדמימות שבסיד חלש טפי מאדמימות שנשאב לתוך השלג ברישא. והרי אנן איפכא בעינן שיהיה פתוך שבסיד אדום טפי להכי נקט חלב דהוא הוא כמראה סיד שסדין בו הבתים. ומה"ט נמי נקט לפי גירסתנו הכא דם ולא יין כברישא. משום דיין בטבעו דק ממים. ומתערב מאד בכל חלקי החלב עד שעי"ז יאבד היין הרבה מצבע אדמימותו. והרי אנן הכא אדמימות חזק בעינן וכדאמרן. להכי ניח"ל טפי למנקט דם. שהוא בטבעו עב. וגם כשעירבו בחלב. ישארו כמה מחלקיו מעורבין ואינן מעורבים ועי"ז יחזק האדמימות המעורב בהלובן. והנה בתורה כתיב כי יהיה בעורו שחין ונרפא. והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת וגו'. ומזה למדנו דפתוכי' נמי מטמא בשאת ובבהרת. משום דלפי פשוטו מלת אדמדמת דקרא גם אשאת קאי. וקבלנו מרבותינו ז"ל דגם אם לא היה השאת והבהרת במקום השחין. ג"כ הפתוך מטמא גם שם. ורק שהכתוב דבר בהוה דאחר שחין שנרפא אם יתהווה שם שאת או בהרת מצוי שיהיה הלובן שבהם מעורב באודם. אבל באמת בין במקים שחין או שלא במקום שחין. כל הד' מראות. בין שהם חלקים או פתוכין מטמאים. מיהו אע"ג שבתורה לא נזכר פתוך רק בב' האבות. והתנא מזכיר פתוך רק בבהרת ותולדתו. הכא והכא רק לדוגמא בעלמא נקטי'. דבאמת פתוך של אודם ולובן פוסל בב' האבות ובב' התולדות. אלא דקרא נקט ב' האבות. לאשמעינן דבשניהן פוסל פתוך. והתנא נקט תולדה בהדי חד אב. לאשמעינן דגם בתולדה פוסל פתוך:
בתוס' שבועות [דו"ב ד"ה ואם] גרסינן כיין המזוג בחלב [ע"ש]. ושיעור פתוך זה הוא ג"כ כלעיל. דהייט על חד תלת. ולכל הגרסות פתוך זה אדום טפי מפתוך בהרת. ונ"ל עוד דמה"ט לא קאמר כדם המזוג בסיד. מדיש במשמעות מלת סיד גם כשהוא עדיין יבש כגוש או דק כקמח. וסד"א דגם בו משערינן כאילו שאב הסיד האודם הלח שבצדו. והרי בכה"ג יהיה מראה האדמימות שבסיד חלש טפי מאדמימות שנשאב לתוך השלג ברישא. והרי אנן איפכא בעינן שיהיה פתוך שבסיד אדום טפי להכי נקט חלב דהוא הוא כמראה סיד שסדין בו הבתים. ומה"ט נמי נקט לפי גירסתנו הכא דם ולא יין כברישא. משום דיין בטבעו דק ממים. ומתערב מאד בכל חלקי החלב עד שעי"ז יאבד היין הרבה מצבע אדמימותו. והרי אנן הכא אדמימות חזק בעינן וכדאמרן. להכי ניח"ל טפי למנקט דם. שהוא בטבעו עב. וגם כשעירבו בחלב. ישארו כמה מחלקיו מעורבין ואינן מעורבים ועי"ז יחזק האדמימות המעורב בהלובן. והנה בתורה כתיב כי יהיה בעורו שחין ונרפא. והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת וגו'. ומזה למדנו דפתוכי' נמי מטמא בשאת ובבהרת. משום דלפי פשוטו מלת אדמדמת דקרא גם אשאת קאי. וקבלנו מרבותינו ז"ל דגם אם לא היה השאת והבהרת במקום השחין. ג"כ הפתוך מטמא גם שם. ורק שהכתוב דבר בהוה דאחר שחין שנרפא אם יתהווה שם שאת או בהרת מצוי שיהיה הלובן שבהם מעורב באודם. אבל באמת בין במקים שחין או שלא במקום שחין. כל הד' מראות. בין שהם חלקים או פתוכין מטמאים. מיהו אע"ג שבתורה לא נזכר פתוך רק בב' האבות. והתנא מזכיר פתוך רק בבהרת ותולדתו. הכא והכא רק לדוגמא בעלמא נקטי'. דבאמת פתוך של אודם ולובן פוסל בב' האבות ובב' התולדות. אלא דקרא נקט ב' האבות. לאשמעינן דבשניהן פוסל פתוך. והתנא נקט תולדה בהדי חד אב. לאשמעינן דגם בתולדה פוסל פתוך: