אם בכולו פרחה כאחת מתוך הטהרה טמא ומתוך הטומאה טהור
אי אפשר לומר דהך בבא מיירי בכל נגע קטנה שנטהר או נטמא. ועלה קאמר הכא דבפרח אח"כ בכולה כאחת אם מתוך הטהרה טמא. ומתוך הטומאה טהור. ליתא דא"כ מה לשון כולו כאחת דקאמר הרי כיון שכבר הי' שם נגע קטנה מקודם. א"כ לא פרחה כולו כאחת ותו הא כבר תנא הך דינא בריש פרקן. אלא נ"ל דפרח כולו כאחת דקתני. לאו אכל הגוף קאי. רק אכל רא"ב. ומשנתינו סיומא דמשנה ז' היא דקתני התם ג' מיני הפך לבן דהיינו שהוסגר או הוחלט או נטהר עמה. ואם אחר א' מג' אלו אירע בו ג' חזרות. דהיינו שחזרו ונתגלו רא"ב הרי הוא כמו שהי' ואם אחר שנתגלו חזר ונתכסה קצתן. טמא משום פסיון. ואם אחר שנתכסה קצתן חזר ונתכסה כולן טהור. ועלה קאמר הכא. דאם לאחר חזרתו רא"ב הראשונה שהי' דינו כמו שהי'. חזרו ונתכסו הרא"ב כאחת ר"ל לא שנתכסו במקצת וחזרו ונתכסו כולן. רק נתכסו כל הרא"ב בבת אחת. אם מתוך הטהרה. ר"ל אם אירע זה אחר שחזרו הרא"ב מתוך הטהרה וכגון הפך לבן שבו ש"ל והושחרו ונטהר וכשחזרו הרא"ב ונתגלו והרי הוא כמו שהי' ונשאר בטהרתו. חזר השתא ונתכסו בבת אחת הר"ז טמא. ואם מתוך הטומאה. ר"ל ואם אחר שחזרו הרא"ב אחר ההסגר או אחר ההחלט של ההפך לבן. חזר השתא ונתכסו הרא"ב בבת אחת. הר"ז טהור. ואע"ג דכבר שמעינן מריש פרקן החילוק שבין פרח בכולו מתוך טומאה או מתוך טהרה. התם שמעינן רק בבהרת קטנה. והכא אשמעינן דגם בבהרת גדולה כך הוא הדין:
אי אפשר לומר דהך בבא מיירי בכל נגע קטנה שנטהר או נטמא. ועלה קאמר הכא דבפרח אח"כ בכולה כאחת אם מתוך הטהרה טמא. ומתוך הטומאה טהור. ליתא דא"כ מה לשון כולו כאחת דקאמר הרי כיון שכבר הי' שם נגע קטנה מקודם. א"כ לא פרחה כולו כאחת ותו הא כבר תנא הך דינא בריש פרקן. אלא נ"ל דפרח כולו כאחת דקתני. לאו אכל הגוף קאי. רק אכל רא"ב. ומשנתינו סיומא דמשנה ז' היא דקתני התם ג' מיני הפך לבן דהיינו שהוסגר או הוחלט או נטהר עמה. ואם אחר א' מג' אלו אירע בו ג' חזרות. דהיינו שחזרו ונתגלו רא"ב הרי הוא כמו שהי' ואם אחר שנתגלו חזר ונתכסה קצתן. טמא משום פסיון. ואם אחר שנתכסה קצתן חזר ונתכסה כולן טהור. ועלה קאמר הכא. דאם לאחר חזרתו רא"ב הראשונה שהי' דינו כמו שהי'. חזרו ונתכסו הרא"ב כאחת ר"ל לא שנתכסו במקצת וחזרו ונתכסו כולן. רק נתכסו כל הרא"ב בבת אחת. אם מתוך הטהרה. ר"ל אם אירע זה אחר שחזרו הרא"ב מתוך הטהרה וכגון הפך לבן שבו ש"ל והושחרו ונטהר וכשחזרו הרא"ב ונתגלו והרי הוא כמו שהי' ונשאר בטהרתו. חזר השתא ונתכסו בבת אחת הר"ז טמא. ואם מתוך הטומאה. ר"ל ואם אחר שחזרו הרא"ב אחר ההסגר או אחר ההחלט של ההפך לבן. חזר השתא ונתכסו הרא"ב בבת אחת. הר"ז טהור. ואע"ג דכבר שמעינן מריש פרקן החילוק שבין פרח בכולו מתוך טומאה או מתוך טהרה. התם שמעינן רק בבהרת קטנה. והכא אשמעינן דגם בבהרת גדולה כך הוא הדין: