יכין נגעים · פרק 8 · סעיף 36

השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת
דלאחר שפרח בכולו חוץ מהנך ונטהר. חזרו אלו להתהוות ראויין להטמא בנגע. ונל"פ דה"ה בנרפא מקום השחין והמכוה לגמרי דראוין אז לבהרת ממש. אפ"ה מדבתחלה לא עיכב גם השתא אינו מעכב הפריחה. רק נקט צרבת משום סיפא דהא בתחילת הפריחה. אפילו כשהי' רק צרבת. שאמ"ט בבהרת ממש רק בשחין ומכוה. אפ"ה מעכבין הפריחה כיון דעכ"פ אפשר שיתטמא שם במין נגע. [ואע"ג דא"כ ראש וזקן גם כשלא נקרחו. הרי אפשר שיתטמא שם בנתק ואי"ל הרי לא ניתק שם השער עדיין ליתא דהרי ה"נ אין כאן נגע שחין ומכוה עדיין. ואפ"ה חשבית למקומו ראוי לנגע. י"ל שחין ומכוה שאני דפוסל רק בד' מראות כשאר בהרת שבעור הבשר רק שהתורה גזרה שיטמא רק בשבוע א' ובב' סימנים [כרפי"ז] אבל עכ"פ מין בהרת הוא. אבל נתק דפוסל בכל המראות אינו מין בהרת כלל]: