קריאה במקור

יכין נגעים · פרק 10 · סעיף 35

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
כדי שיהא ניכר אם פשה
דבשלמא בהסגר ראשון הי' יכול שפיר לידע אם פשה. ע"י שימדוד הנתק בתחלה וסוף ההסגר כמו שפשוט שבכל נגע היה הכהן צריך לעשות כן לידע אם פשה. אבל בנתק אחר סגירה א' שהי' הכהן צריך לגלח כל שערות המנוגע. והרי כל סימני הנתק הוא שנשרו שערותיו. וא"כ אם לא יניח גבול סביב לנתק. האיך יהי' יכול לידע בסוף הסגר ב' אם פשה הנתק או לא ? להכי מניח ב' שערות בגבולו סביב [ועיין במראה כהן סי' י"ט שהוכחנו שהפשיון של נתק הוא לכה"פ בסוף שבוע ב' בשיעור רוחב ב"ש. דאל"כ הרי היה די לסימן פשיון רוחב שער א' סביב כשיראה בסוף שנשר א' מהן. והנה בהר"ש כאן [מ"ז ד"ה כמה תהא]. נראה ברור דאפילו פסיון של שבוע ראשונה של נתק. ג"כ שיעורו כרוחב ב"ש. ול"מ הי' נ"ל דבכל נגע צריך שיהיה רוחב הפסיון כשיעור זה. דהיינו כפי הרוחב שבין שער לחבירו במקום גדולו. דאילו כרוחב שער א' א"א לאדם לשער. ורק בנתק אין הוכחה מזה. דהרי הוכחה גדולה יש שפשה אף שלא ינשר רק שער א': ולכאורה משנה זו איו כאן מקומה. להפסיק בין דיני טומאת נתק עצמו וסימני'. אלא מדבעי למנקט במתני' דלקמן ענין פשיון. דאכתי לא שמעינן לה דפוסל בנתק להכי נקט מקמי הכי דין גלוח שיהא ניכר אם פשה]:
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 60edaa6c97dff12209b435904c1f856c31a8beceb983b3d20b050a0f5f72a634