ובגמרא מתקיף, דילמא שאני התם דהוה [נמי] בנימין. אלא, מדכתיב ונתתיך לקהל עמים, ומאן אתייליד ליה, בנימין. וליכא למימר דהכי קאמר דלכי מתיילד בנימין הוי שנים עשר שבטים קהל, דאם כן ביהושפט אע"ג דהוה תרי אמאי אקרו קהל. ואם תאמר, שלשה עשר שבטים הוה ליה למימר, דהא א. כא מנשה ואפרים. מסקינן בגמרא, דלא נאמר על שם אחיהם יקראו אלא לנחלה ולדגלים ונשיאים:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה הוריות · פרק 1 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ר' שמעון כו' דברי ר' מאיר. בכולה מתניתין פליגי בגמרא בדרשי דקראי. ועתוי"ט:
ובעבודה זרה. אע"ג דר' יהודה לא תני עבודה זרה משום דממילא אתיא, אצטריך ליה לרבי שמעון למתני בהדיא, דלא תימא כיון דמיקל מדר' יהודה הני מילי בשאר מצות, אבל בעבודה זרה דחמירא לחביא פר ושעיר אימא דמודה, הלכך צריכא:
דברי תימה הן. דמשמע דאי הוו רוב מנין אפילו שאר שבטים מיחייבי, והא ליתא דלא מיחייבי שאר שבטים אלא בהוראת בית דין הגדול. וזה לשון הר"מ, לדעת ר' יהודה שבט אחד שעשה בהוראת בית דין הגדול, שאר שבמים מביאין על ידו כשהיה רוב הקהל, ולפיכך אומר בכאן ושאר שבטים פטורין, לפי שהיה אותו השבט עושה בהוראת עצמו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 981dd726534546af457717a7f9de2cf681926d635c8ebfbe47940b5429eb487e