יכין בבא מציעא · פרק 4 · סעיף 42

וההודאה שוה פרוטה
ר"ל שאין מודה מקצת חייב שד"א, עד שיכפור לכל הפחות שוויי ב' מעין, שהן כסף נקי במשקל ל"ב שעורות, ויודה לכל הפחות פרוטה, שהוא כסף נקי במשקל חצי שעורה [ח"מ פ"ח]. [והא דלא נקט ברישא נמי שוה ד' כסף. ה"ט דברישא ליכא למטעי לומר דד' כסף דוקא קאמר. דהרי במטבע פליגי לעיל במ"ה, די"א דא"צ גבה שתות, ומה"ט לא צריך למנקט נמי גבי טענה מלת שוה, דמדכסף דגבי אונאה בשוה מיירי, ה"נ גבי טענה, אבל בהודאה דאיכא למטעי דדוקא קאמר, להכי מפרש מלת שוה. א"נ אי הוה נקט אצל מלת כסף שוה ברישא סד"א דהיינו דוקא קרקעות, דהרי מטלטלין כסף ממש מקרי [ועי' ב"ק פ"א מ"ג סי' כ"ח] משא"כ בפרוטה שהיא שם מטבע דליכא למטעי גבה ניחא ליה טפי למנקט מלת שוה דהיינו שוה לטענתו וקמ"ל שיהיה ההודאה ממין הטענה, ואגבה נקט נמי בכל הפרוטות מלת שוה]: