הלוהו פירות שומר שכר
דדרך פירות להרקב. וקיי"ל כת"ק. דבכל גוונא הוה ש"ש, ואפילו צריך המלוה להמשכן להשתמש בו בנכייתא, נמצא שלא הלוהו בשביל המצוה, רק משום דצריך להמשכן אפ"ה מצוה קעביד [כך כ' רש"י. ואילה"ק בכה"ג בל"ז חייב כש"ש, דהרי הו"ל כשוכר המשכן, דבשביל שישתמש במשכן ינכה מחובו. ושוכר דינו כש"ש [כב"מ פ"ז מ"ח]. י"ל דזהו דוקא בשכרו להשתמש בו בודאי, אז משעת משיכה הו"ל ש"ש, אבל זה שלא לקחו להשתמש בודאי רק כשיזדמן, לא הוה ש"ש רק כשמשתמש, ומיירי שלא השתמש. ואי"ל דעכ"פ משום האי הנאה דכשיזדמן לו תשמיש יהיה מוכן לפניו מה"ט יהיה ש"ש [וכלעיל סי' נ"ג וכב"מ ע"ג מי"א]. י"ל דהכא משלם עבור תשמישו לא הוה ש"ש]. מיהו י"א דעל מה ששוה המשכן יותר מהחוב, אינו רק ש"ח [ח"מ ע"ב ב']. ולרש"י וש"ך [שם סק"ט]במשכנו אחר ההלואה ע"י ב"ד, חייב אפילו באונסין על שוויי שבמשכן נגד החוב, ועל המותר דינו כש"ש:
דדרך פירות להרקב. וקיי"ל כת"ק. דבכל גוונא הוה ש"ש, ואפילו צריך המלוה להמשכן להשתמש בו בנכייתא, נמצא שלא הלוהו בשביל המצוה, רק משום דצריך להמשכן אפ"ה מצוה קעביד [כך כ' רש"י. ואילה"ק בכה"ג בל"ז חייב כש"ש, דהרי הו"ל כשוכר המשכן, דבשביל שישתמש במשכן ינכה מחובו. ושוכר דינו כש"ש [כב"מ פ"ז מ"ח]. י"ל דזהו דוקא בשכרו להשתמש בו בודאי, אז משעת משיכה הו"ל ש"ש, אבל זה שלא לקחו להשתמש בודאי רק כשיזדמן, לא הוה ש"ש רק כשמשתמש, ומיירי שלא השתמש. ואי"ל דעכ"פ משום האי הנאה דכשיזדמן לו תשמיש יהיה מוכן לפניו מה"ט יהיה ש"ש [וכלעיל סי' נ"ג וכב"מ ע"ג מי"א]. י"ל דהכא משלם עבור תשמישו לא הוה ש"ש]. מיהו י"א דעל מה ששוה המשכן יותר מהחוב, אינו רק ש"ח [ח"מ ע"ב ב']. ולרש"י וש"ך [שם סק"ט]במשכנו אחר ההלואה ע"י ב"ד, חייב אפילו באונסין על שוויי שבמשכן נגד החוב, ועל המותר דינו כש"ש: