מלאכת שלמה על משנה אהלות · פרק 2 · משנה 2

בפי' ר''ע ז"ל צ"ל כך טמא בדם הקטן מאחר שיצא כולו אע"פ וכו'. ובתוספתא איתא דשלש תשובות השיבו חכמים לר' עקיבא. ורבינו עובדי' ז"ל הביא האחרונה שבכולם דס"ל לרבנן דאי אפשר שיצא כולו:

ר' אליעזר אומר מטמא כבשרו. כך הגי' הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

וחכמים מטהרין שאין לו דין רקבון:

אפר שרופים. בנדה פ' המפלת. אמרי' דר' יוחנן ס"ל כר' אליעזר. ועיין בפי' הר"ש ז"ל שפירש ומיהו כי מעיינת בה שפיר אפי' ר' יוחנן כרבנן כדפרישית לעי' ע"ש:

מלא תרוד ועוד עפר קברות. כצ"ל:

ר"ש מטהר. אפי' במלא תרווד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא מטהר ר"ש דהתם בפ' המפלת מפ' טעמא דר"ש דעשו סופו כתחלתו מה תחלתו כשנקבר אם יש דבר אחר הראוי לירקב עם המת מבטלו אותו דבר חשוב ושוב אין לו דין רקב אף כשנקבר כהלכתו דבר אחר שנתערב בו מבטלו ומקלקלו ואינו נעשה רקב לטמא:

בסוף פי' ר"ע ז"ל. וכן לענין מגע. אמר המלקט פי' לר"ש דאית לי' פ' העור והרוטב כמלא תרווד אין מטמא במגע לפי שאי אפשר ליגע בכולו שהרי אינו גוף אחד ולפיכך אפי' גבלו במים לא הוי חבור דלעולם אינו יכול ליגע בכולו בבת אחת וכבר כתבתי בריש פירקי' דר' יוסי אית לי' דמטמא במגע ובמשא ובאהל. והתם בפ' העור והרוטב פריך לר' יוסי היאך מלא תרווד רקב מטמא במגע הא לא נגע לי' בכולי' ואין נוגע וחוזר ונוגע. ועי' במה שכתבתי לקמן רפ"ג גם ברפ"ג דעדויות:

אינו חבור לטומאה. מצאתי מלת לטומאה מחוקה ואין רמז לדבר ולא צורך לכך אכן גם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מחקה: