לחם שמים על משנה תמיד · פרק 3 · משנה 6

מקדימין לפני עשיית התמיד. כסדר מערכה. הטבה קודמת לדם התמיד.

וארבעה כלים תמיהא לי טובא. שלא הזכירו במשנה כלל מהבאת פך שמן למנורה. ומי הוא המביאו עם שמן המאור. ואם מסתמא המיטיב הנרות. הוא מביאו עמו. מ"מ דבר תמוה. שהזכירו הטפל. והעיקר לא נזכר כל עיקר.

הטני לתת בו דישון מזבח הפנימי.

והכוז לתת בו דשון המנורה.

מחזיק שלשה (כצ"ל. ונשמט במשניות של תי"ט).

קבים וחצי הם אחד מי"ב של חמש סאים גחלים. שהיו צריכין לקטורת. ש"מ שיעור אפר. בערך הגחלים שמהם נעשה. הוא אחד משנים עשר. אבל אין כל העצים שוים.

דומה לתרקב גדול עתי"ט. שיש כאן שבוש גרסא. ונ"ל סבת השבוש לסופר. מחמת קתון השנוי בצדו. כי גם הוא משוער המדה. כמו ששנינו בכלים רפי"ד. ועם כל זה שנה בו התנא גדול. וצריך לומר. לפי שמשתנה בשטחו ובצלעיו. על כן יש ממנו נראה גדול. ויש קטן. עם היות שניהם מחזיקים מדה אחת בשוה. לכן לשון גדול אצל כלי מדה. אין זר אתנו. מטעם זה (לא כמו שחשב תי"ט) רק מחמת היות הטני קטן מתרקב האמיתי. לפיכך דעתי נוטה להחליטו לט"ס. בסבה הנ"ל שנתנה מכשול לסופר המעתיק. אמנם אינו הכרח כל כך. כי לפי מה שכתבתי גם זה מתיישב בדוחק. ועוד מה שהוא קרוב למדה. נקרא כך בשם המדה ההיא הקרובה אליו. כאילו הוא שלם המדה. רק שזה נקרא גדול. וזה קטן. להבדיל ביניהם. כמו שנהוג גם בלשון בני אדם לומר חצי מדה גדול. חצי מדה קטן. וכן אומרים פרסה גדולה וקטנה. וכן בחלקיה. גדול וקטן שם הוא. כידוע בכל הלשונות. הלכך מ"ש תי"ט אין בו ממש. גם העד שהביא מפ"ה לא כיון עדותו. וערבך ערבא צריך. אך לפמ"ש שם בעזה"י. יצדק שם בטוב.

לקתון גדול של זהב נראה דהיינו קתון שמקדש כ"ג ממנו. והיינו נמי גדול. לפי שהוא צריך לפחות להיות מחזיק מים הרבה. לקדוש ידים ורגלים.