כדי וכו' מכל חבית וכו'. במעשה דר"א די"ט (ביצה טו:) מצינו דחבית גדול מכד, והיינו דפתח בו באמירה, וסיים בה בעשיה, לרמוז אמור מעט ועשה הרבה (אבות פ"א מט"ו) ועיין מ"ש במשנה ד' פ"י דב"ק:
דמאי מתחיל בהא ומסיים בתיו, כי על היותו האדם, נוטה אחרי הבלי העולם הזה הנברא בהא (עי' מנחות כט:), נשאר עם הארץ מושלל מידיעת התורה כמשא"זל, וחייב מיתה כמשא"זל (פסחים מט:) עם הארץ מותר לקרעו כדג, ואי בעי חיי, בהחזיק ידי לומדי תורה, כדכתיב (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה (ועי' זוהר רע"מ צו כט.), וזהו תיו תחיה תיו תמות כמשא"זל (שבת נה.) על והתוית תיו (יחזקאל ט, ד):
סליק מסכת דמאי. למי היא לדא מאי:
לושי ועשי עוגות אמנם לא כאיש דמאי.
כי הוא כחציר גגות אוכל כל והוא דמאי:
דמאי מתחיל בהא ומסיים בתיו, כי על היותו האדם, נוטה אחרי הבלי העולם הזה הנברא בהא (עי' מנחות כט:), נשאר עם הארץ מושלל מידיעת התורה כמשא"זל, וחייב מיתה כמשא"זל (פסחים מט:) עם הארץ מותר לקרעו כדג, ואי בעי חיי, בהחזיק ידי לומדי תורה, כדכתיב (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה (ועי' זוהר רע"מ צו כט.), וזהו תיו תחיה תיו תמות כמשא"זל (שבת נה.) על והתוית תיו (יחזקאל ט, ד):
סליק מסכת דמאי. למי היא לדא מאי:
לושי ועשי עוגות אמנם לא כאיש דמאי.
כי הוא כחציר גגות אוכל כל והוא דמאי: