הון עשיר על משנה דמאי · פרק 6 · משנה 2

רבי יהודה אומר אף וכו'. כתב הרב וכותיה קי"לן, דלא פליג ת"ק עליה, ע"כ. והנה אי לא קתני אף, אתי שפיר למימר דאע"ג דלא פליג קתני רי"א, משום דמלתא באנפי נפשא קאמר, ולא קאי אדברי ת"ק, אבל מדקתני אף נראה דמוסיף אדברי ת"ק, וקאמר דלא בחוכר לבד החמירו, דאף במקבל מצינו ענין אחד שהחמירו בו, ואם כן להורות דלא פליג הל"ל אמר ר' יהודה, ומדלא קאמר הכי ש"מ דפליג סתם משנה אר' יהודה, כדתנן במשנה א' המקבל שדה מישראל ומן הנכרי וכו' יחלק לפניהם, ולא קא מחלק בין שדה אבותיו לשדה של אחרים. ועוד אי לא הוה פליג ר"י את"ק, ה"לל התם הכי, אר"י אימתי בזמן וכו' אבל אם נתן לו וכו' או שקבל שדה אבותיו מן הנכרי מעשר ונותן לו, ומדלא קתני ליה התם באימתי דהוא פירושא לדברי ת"ק, ש"מ דאין זו דעת הת"ק בענין זה, ואפשר דמהאי טעמא נתן הת"ק במקבל הנכרי, בין ישראל לכותי, ולא שנאו בסוף, לרמוז דאינו משונה מהם בדין המקבל כלל. ומ"מ הלכתא כר' יהודה, משום דבש"ס (בבא מציעא) פרק השואל דף ק"א, קא שקלו וטרו אליביה, ור' יוחנן מפרש דבריו, וכן בירושלמי. וז"ל הרמב"ם בפירושו, ואיני רואה חולק על ר' יהודה, מפני שת"ק הוא מדבר בחוכר, ור"י מדבר במקבל שדה אבותיו, ואחר שהתלמוד מבאר דעת ר"י, הלכה כמותו, עכ"ל. ואין ספק בידי דתרי מילי קאמר, חדא דאין חולק, ועוד אף אם היה חולק הלכה כמותו, מפני שהתלמוד מבאר דבריו. דאי לא תימא הכי תרתי למה לי, כיון דאין חולק מי יחלוק עליו שלא לפסוק כדבריו, אלא ודאי הוא כמו שכתבתי והוכחתי מלשון המשנה דחולק, ומ"מ הלכתא כותיה אחר שהתלמוד מבאר דבריו, וכמ"ש הרמב"ם: