ר"ש משאנץ על משנה כלים · פרק 30 · משנה 4

קטנה. משמע בתוספתא הניטלת בידו אחת:

גדולה. שאינה יכולה להנטל בידו אחת אלא בשתי ידיו:

כבשין. שכובשין הם ירק במלח ובחומץ להתקיים כי ההיא דתנן במס' טהרות (פ"ב מ"א) האשה שהיתה כובשת ירק בקדירה מלשון כבוש הרי הוא כמבושל דפ' כל הבשר (חולין דף קיא:):

אפרכס. כמו עשה אזנך כאפרכסת דבריש חגיגה (ד' ג:) והוא עשוי לריחיים מכניס הרבה ומוציא קמעא:

אשריך כלים. היינו מכילתין דכלים:

שנכנסת בטומאה. שמתחלת אבות הטומאות:

ויצאת בטהרה. שמסיימת באפרכס של זכוכית טהורה: תניא בתוספ' [שם] צלוחית של שמן ושל יין שניטלו פיה אם ניטלת ביד אחת טמאה ואם בשתי ידיו טהורה. פנס של זכוכית שיש בו בית קיבול שמן טמא בית קיבול נר טהור ואינו טמא אלא המשמש את הצורך. המטה הכסא והספסל והקתדרא ועריסה של זכוכית וכל מדרס כלי זכוכית טמא דתנן לעיל פ' ב' וכל מדרס כלי חרס טמא אית דגרסי טהורים אע"ג דכלי זכוכית יש להם טהרה דכל שיש לו טהרה במקוה טמא מדרס דמקיש משכבו לו מה הוא דאית ליה טהרה במקוה אף משכבו דאית ליה טהרה במקוה מ"מ הואיל וטומאת כלי זכוכית דרבנן לא גזרו עליהן טומאת מדרס. האולר והקולמוס והמטולטלת והמשקלות והעכידים והכן והכנה של זכוכית טהורין. כל הנך שנויים לעיל במתני' פי"ב (מ"ח) אלא דהתם תנן הכידים והכא תניא העכידין והכל אחד. והתם תנן טמאים דבשל עץ אבל הכא בשל זכוכית וטהורים: