ר"ש משאנץ על משנה כלים · פרק 14 · משנה 3

הקנטר. פירש גאון וכן ערוך כמו מטה ושבט של ברזל לבנאים והוא עשוי לחתור בו את הברזל:

והדקור. סיכתא כמו (ביצה דף ב.) יחפור בדקר ויכסה:

יתידות אהלים. נועצים יתידות של ברזל בארץ ומותחין את האהל וקושרין מיתרא ביתידות ואין זה תשמישו עם הקרקע שהרי תשמישו לדבר המטלטל:

משוחות. מודדי קרקע כדאמרינן בפ' המוכר הספינה (דף פט:) לא תעשו עול במדה זו מדת קרקע ועושין שלשלת של ברזל למדוד בלא עול דאי מדדי בחבל של פשתן פעמים שמותחו לזה יותר מזה:

עשויה לעצים. שמודדין את הארזים:

ארבעה טפחים. יותר מכן לא חשיב יד:

חמור של נפחים. העץ שמפוחות של נפחים סומך עליו נקרא חמור:

מגירה. כגון שהיתה טמאה כדמוכח בתוספתא ועשה (צ"ל שיניה) שיפה לחור הדלת:

מלמטה למעלה. כגון שהפכם:

כל הכסוים טהורים. אין למדים מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ דהא איכא כסוי טני של רופאים דטמא לכולי עלמא כדתנן לעיל פי"ב [מ"ג] ועוד אחריני דחשיב בתוספ': תניא בתוספ' [שם] שלשלת דלי גדול ד' טפחים של קטן ושל עולי בבל עשרה קשר בו חבל או משיחה בין מלמעלה בין מלמטה אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד. מגירה שעשה שיניה לחור הדלת אע"פ שמשתמש בה טהור היתה טמאה ועשה לחור הדלת טמאה עד שיקבענה במסמר. הפכה בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצדדין טהורה. כסוי קביא ומיחם כסוי טני ובית הדיו טמאין ושאר כל הכסויין טהורין: