ר"ש משאנץ על משנה כלים · פרק 20 · משנה 7

לאורך הקנה. לאורך המחצלת דתו לא חזיא לשכיבה שהקנים מזיקין לשוכב (צ"ל ולא חזיא אלא לסיכוך].) (ולא חזיא לסיכוך) עשאה לסיכוך טהורה כדתנן פ"ק דסוכה (דף יט:):

כמין כי. פי' גאון וכן ערוך כ"ף יונית וזה צורתו?: (?ד צורה זו משובשת ונכונה היא ברמב"ם בפ"א מהלכות כלי המקדש הלכה ט'.)

לרחבו. אורך הקנה לרוחב המחצלת (צ"ל ארבע טפחים כשיש בין כו' וכ"ה בהרע"ב.) ג"ט שיש בין קנה לקנה ד' טפחים חזיא לשכב בין שני הקנים:

התיר ראשי מעדנים. פי' גאון וכן ערוך מנהג עושי מחצלאות כשמשלימין המחצלאות נעשה כמין מלל וגודלים אותו בכל שני טפחים גדיל אחד וקושרו שלא יסתור האריגה ואם ניתר עומד לסתירה ונתבטל תורת כלי מעליה וטהורה:

מעדנים. מלשון (איוב לח) התקשר מעדנות כימה שהם עושין ששה טפחים שני טפחים בין מעדן למעדן וטפח מכאן וטפח מכאן:

משתקנב. לעיל פט"ז [מ"ב] מפורש מה היא קניבה. תניא בתוספ' [שם] מחצלת שעשאה לאהלים וחישב עליה לשכיבה [יא] טהורה עשאה לשכיבה וחישב עליה לאהלים [יב] עד שלא קשר ראשי מעדנים שלה טמאה דברי ר"מ ר' יהודה אומר מיטמאה ומיטהרת אפילו י' פעמים ביום כיצד התירה טהורה קשרה טמאה מיטמאה ומיטהרת אפילו עשרה פעמים ביום נחלקה לארכה טהורה לרחבה ונשתיירו בה שלשה מדנים שהן ששה טפחים טפחיים בין מדן למדן טפח מכאן וטפח מכאן טמאה פחות מכאן טהורה ואם מתחלה עשאה לכך אפילו פחות מכאן טמאה רבי נתן אומר שירי מחצלת שבעה טפחים ושירי המפץ ששה פירוש לארכה דברייתא היינו לרחבה דמתני' ולרחבה דברייתא היינו לאורכה דמתני' ולא פליגא ברייתא אמתני' ורבי נתן דאמר שירי מחצלת ז' טפחים פליג אתנא קמא ומתני' דלא כוותיה: עוד תניא [יג] במתני' מחצלת מאימתי מקבלת טומאה משיחסום ויקנב רבי יהודה אומר משיקשור ראשי המדנים היו דבלולים יוצאין ממנה כל שכדרך המדנים טמאה שלא כדרך המדנים טהורה. פי' משיקשור אע"פ שלא קנב טהורה. דבלולין יוצאין בראשונה קיסמים. כל שכדרך המדנים טמאה אע"פ שלא קנב שלא כדרך המדנים אע"פ שקנב טהורה: