הון עשיר על משנה נגעים · פרק 8 · משנה 6

בשני ריסי עיניו. הם מתדבקים זה עם זה יותר משני השפתים, משום הכי לא הקדימם אליהם. ומ"מ ק"ק מה טעם לא הקדים בשני אצבעותיו לכלם, כי הם אינם מתדבקים כמו השני שפתים. וי"ל דהקדים השפתים, לרמוז דהם סיבת הנגעים ע"י לשון הרע שמוציאים, כמשאז"ל (ערכין טו: עה"פ ויקרא יד, ב) זאת תורת המצורע. המוציא שם רע, כל זה הדקדוק יש לפרש על פי פשוטא דלישנא דמתניתין דמשמע דקמ"לן דינא דבהרת העומדת חציה על אבר אחד וחציה על אבר אחר, דלא דיינינן לה כעומדת על מקום אחד ותטמא אעפ"י שמדובקים זה עם זה, דבזה האעפ"י שמדובקים דמתניתין הוא המדוקדק. אבל המפרשים ז"ל לא רצו בזה הפירוש על כי נשנית באמצע דיני פרח בכלו, ולדידוהו אין לשון האעפ"י וכו' מדוקדק, דלדברי כלם הל"ל אפילו שנדחוק תיבת האעפ"י כמ"ש התי"ט הם בלי ויו, אבל באמרו והם בויו אינו סובל פירושם. ולכן נלע"ד שכוונת המשנה היא כמו שפרשתי, ונראה לע"ד גם כן שזו היא דעת הר"ב והר"ש שסתמו דבריהם, ושלא כדין עשה התי"ט שסיבב דבריהם לדעת אחרת באמרו כלומר מאחר וכו' הפך כוונתם, דאם אמת היה הדבר הזה שכך הם מפרשים למתניתין אין ספק אצלי שלא היו סותמים פיהם כל כך כי מפרשים הם, ובמקום שאמרו להאריך אינם רשאים לקצר, ועל הקושי שיש להיות דין זה דבהרת סתמית בין דיני הפריחה, יש לישב דמשום דמיון דשתי בהרות נשנה הכא, משום דאף הם נראים לכאורה כשתי בהרות: