ועושה אדם כל שדהו בכורים. כתב הר"ב דכתיב בכורי כל מראשית כל. ובירושלמי דכתיב וראשית כל בכורי כל. והכי מייתי ליה הר"ש בריש מסכת פאה. וכן ראוי להיות שכן הוא ביחזקאל סימן מד [ל]. [*ואע"ג דביכורי כל מקרא בסוף פ' קרח ומראשית כל בתחלת פ' כי תבא נ"ל דמינייהו ליכא למשמע דכל שדהו דביכורי סמוך וכן מראשית סמוך כדפירש"י על בראשית ומשמעותה ביכורי ראשית של כל אבל מקרא דיחזקאל דייק מיתורא דכפל לשון דלא מיירי אלא בחד ענינא שלכהנים יהיו הבכורים משא"כ הני קראי דחד במתנות כהונה וחד בממה שמביאין הבכורים ואין כאן כפל]:
קריאה במקור
תוספות יום טוב על משנה ביכורים · פרק 2 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וחייב באחריותם. כדתנן בפ' קמא משנה ט:
ולינה. פי' הר"ב דכתיב ופנית בבקר הא כל פונות וכו'. ירושלמי וקרא גבי פסח כתיב ויליף ליה כל פונות וכו'. ותו בירושלמי אמר ר' יונה הדא דתימא בשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 89ac43b3124c5d1d78438691cbf115a3dd0aebeea3c04b2352de552d3cf52788