לחם שמים על משנה זבחים · פרק 9 · משנה 7

כלי הלח פירוש קערות. כפירש"י. ותמיהני שהרי ז"מ הלח היו במקדש כו' תי"ט.

לא ידענא מאי קשיא ליה. וכי מדות שנו כאן. הלא לא שנינו אלא כלים. והיינו דדחקיה לרש"י. וכדכתב רש"י גופיה. דמשו"ה נקט תנא כלי הלח (ולא מדות כמו ביבש) דכייל כולהו כלים דלח. דטובא נינהו (משא"כ ביבש. שאין כלים. אלא מדות בלבד) וכ"מ בגמרא בהדיא. דאמ"ש ל"ש אלא מדות. ש"מ דרישא דכלי לח מקדשין את הלח. בקערות ומזרקות נמי איירי. וזה פשוט. ותי"ט לא עיין בה.

ולא ידענא נמי מאי ניחותא בפיר"מ. גם מ"ש תו' על רש"י לק"מ. דביסא הא כבר פירשה רש"י בהקומץ. שבו בוללין המנחה. א"כ כלי לח הוי. ומכתשת נמי לא תהוי תיובתיה. עיין שבועות (יא"א) וע"ש בתו' ד"ה מ"מ. וכן משולחן ובזיכין כו'. לק"מ ע"פ סוגיא דגמרא דשבועות. דוק.

כלי הקודש שנקבו כו'. אבל אין מתקנין את שבריהן כו'.

ומכתשת דשלחוה חכמים לתקן שבירתה (רפ"ב דערכין יט"ב) לא קשיא. דלא נתקדשה. כדכתבו תו' בפ"ק דשבועות.

א"נ משום דהיתה מפטמת ביותר. וכך נ"ל עיקר. זיל בתר טעמא דאין עניות כו'. והך דמשה עדיפא. והיינו נמי עשירותה (דכוותה אשכחן בדלתות ניקנור. שלא נשתנו להיות של זהב דיקיר. אגב חשיבותייהו) ותו דהיתה עושה מעין מלאכתה הראשונה. גם קודם התקון. משו"ה לית לן בה. ולא הוי להו למיחש לתקונה. אי לאו דגרועי הוו מגרעי לה האומנין. ומ"ש רע"ב וכל פגימה הפוגמת בסכין של שחיטה. פוסלת במזבח. עחי"ג שם בס"ד. ובקונטרס בנין ב"ה פ"ב.