[אות מו] תוי"ט ד"ה מדעת. אדעתא דישראל קא גמר ויהיב. ונחמיר מדרבנן לאסור כ"כ רש"י. והיינו אף דאין שליחות לעו"ג ומה בכך דאדעתא דישראל יהיב. מ"מ לחומרא אמרי' דיש שליחות לעו"ג. ולשיטת תוס' שהביא התוי"ט בדיבור הסמוך דסיפא אבל לא מדעת ישראל מיירי ג"כ בנתן ונטל ביד. דלמסקנא ל"א דיש שליחות לעו"ג לחומרא. צ"ל דלענין זה בנטל ונתן ביד ל"צ לדין שליחות דכיון דמ"מ מעותיו של ישראל זה באים לישראל אחר מה בכך שהוא באמצעות הושטת העו"ג מזה לזה לא יהיה אלא כמעשה קוף בעלמא מ"מ הוי רבית דמעותיו של ישראל בידו ברבית (וס"ד לאסור קמ"ל):
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא מציעא · פרק 5 · משנה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות מז] שם ד"ה אבל. ולרש"י ור"ח. והא דלא אסור בלא"ה מדאורייתא דהא הישראל זוכה בשביל ישראל במלוה והוי ישראל שני שלוחו של ישראל ראשון. כתבו תוספות דנהי דאם העו"ג היה מפקיר מעותיו יכול לזכות לחבירו השתא דאין העו"ג מפקירן אלא דבא לזכות מעותיו למלוה ע"י ישראל זה ללוה מקרי ישראל זה הלוה שלוחו של עו"ג לזכות במעותיו לישראל ואין שליחות לעו"ג:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d2c049e439d988a8d7cdb9c282d8855c7e96d42eb20633d228c48ae126739560