תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא מציעא · פרק 3 · משנה 12

[אות כט] תוי"ט ד"ה רע"ק. דאם הוקרה משלם כשעת הוצאה מן העולם. מבואר בסוגיא דדין שולח יד דהכא לענין יוקרא וזולא כמו גזלן דעלמא דבהוקר' ואתבר ממילא דמשלם רק כשעת הגזילה ואם תבריה בידים משלם כדהשתא ביוקר מדין מזיק. ה"נ הכא. וכשעת הוצאה מעולם היינו שהוציא בידים דתבריה ואיבדו בידים. משמע דבממילא אף מפשיעה משלם רק כשעת של"י דאף דבגזלן דעלמא דין הוא דלא לשלם כשעת פשיעה דלא נתחייב מעולם מדין שמירה רק מדין גזלן. מש"ה חייב רק על שעת גזילה משא"כ הכא בשומר ששלח יד דכבר חל עליו חיוב שומרים ונימא דמשלם כדהשתא בשעת פשיעה ביוקר כדין שומר. צ"ל כיון דנעשה גזלן פקע ממנו חיוב השמירה וחייב רק מדין גזלן. וצ"ע:

[אות ל] שם ד"ה החושב. הך מחשבה הוי דיבור. ובמנחות (דף כ"ה ע"א בתוס' ד"ה במחשבה כו') ואשכחן נמי דוכתא דקרי למחשבה דיבור כמו על כל דבר פשע דאמרי' (ספ"ג דבב"מ) דחייב על כל המחשבה כמעשה עכ"ל והרא"ש ריש הלכות ס"ת גבי עיבוד לשמה כתב ורבינו ברוך נסתפק אם צריך להוציא בשפתיו וכו' לפי שמצינו פיגול דבעי דיבור ותרומה ניטלת במחשבה. ובשליחות יד כתיב על כל דבר פשע. והחושב לשלוח יד חייב וכו' והוא תמוה דנהי דהא דפיגול בעי דיבור יש ראיה מכמה מקומות כמ"ש תוס'. וכן לענין תרומה דלא בעי דיבור יש ראיה כמ"ש תוס' במנחות הנ"ל. אבל הא דבשליחות יד לב"ש לא בעי דיבור מנ"ל זה דלמא באמת בעי דיבור כמ"ש תוס' באמת בפשיטות אח"כ ראיתי שעמד בזה המעד"מ ונלע"ד דכוונת הרא"ש דגבי פיגול י"ל הא דנקט בכ"מ לשון מחשבה אף דבעי דיבור משום דלישנא דקרא נקט דכתיב לא יחשב. משא"כ בשליחות יד דלישנא דקרא על כל דבר פשע. אם איתא דבעי דיבור אמאי שני מלשון הקרא ונקט החושב. אלא ע"כ דבאמת סגי במחשבה בלא דיבור: