תוספות רבי עקיבא איגר על משנה בבא מציעא · פרק 4 · משנה 2

[אות לב] בתוי"ט סד"ה רבי שמעון כו'. צריך שידור אצל העלייה. ע' פ"ז דעירובין (משנה י"א) בהרע"ב ומ"ש שם (אות נ"ו):

[אות לג] הרע"ב ד"ה עד מתי. דליכא אפי' מי שפרע. וכ"כ רש"י דזהו רק לפי מה דס"ל למתני' בסמוך מ"ד דבאונאה שתות רצה אומר תן לי מעותי כו' כיון דמדינא יכול לחזור המתאנה ממקחו בזה אפי' מי שפרע ליכא. אבל למה שכתב הרע"ב שם דלית הלכתא כמתני' אלא דקנה ומחזיר אונאתו י"ל דבקנין מעות אם חוזר צריך לקבל מש"פ. וכן כתב הרמב"ן בב"ב בחי' פ' הספינה. וכן הסכמת הש"ך (סימן ר"ד). ומ"מ לישנא דרש"י והרע"ב להחזיר המקח או שיתן לו אונאתו אינו מובן לי דמאי שייכות שיתן לו אונאתו לענין מי שפרע. ואם נותן לו הברירה שיחזיר המקח או ליתן לו אונאתו פשיטא דליכא מש"פ דהא אם ירצה המתאנה יכול להכריחו להמאנה שהמקח יתקיים ויחזיר לו אונאתו. וכי בשביל שנותן לו הברירה יהי' מש"פ והו"ל לרש"י והרע"ב לכתוב דאם הלוקח רוצה דוקא בחזרת המקח דמותר לו בכך ואפילו מש"פ ליכא:

[אות לד] תוי"ט ד"ה שתות. אבל שמואל סבר. באמת דברי הרע"ב גם לדינא דקיי"ל כשמואל הדין כך דכ"ד בכ"ח הוי אונאה. דאף דלפי המעות הוא פחות משתות. מ"מ הוי אונאה מצד שתות מקח. אלא דלשמואל אפשר לפרש דמתני' כ' בכ"ד כדאמרינן בסוגיא אלא לאו כ' בכ"ד בשלמא לשמואל. ובזה ודאי ניחא דברי הרע"ב כיון דפשטא דמתני' דנקט שתות למקח משמע דמיירי כ"ד בכ"ח. נקט הכי כיון דבאמת גם לפי ההלכה י"ל דמיירי בהכי. ומצינן ג"כ לומר דלפי"מ דמשני לרב דמיירי כ"ד בכ"ח גם לשמואל מוקמי בהכי מכח לישנא דשתות מקח דקתני: