עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה · פרק 2 · משנה 5

חמורה. שהעולה אסורה בהנאה ומועלין בה. רש"י:

יפה. שאינו קץ ומואס בה. שורפה, גומעה. ולא הודו לאומרים כן להתירה לכתחילה. אבל אמרו לא נהנין ולא מועלין כו'. והכי משמע, לא נהנים מדרבנן, ואם נהנה אין בה מעילה ( כלומר מדאורייתא. ) אלמא מדלית בה מעילה שמע מינה האי חלב הכנוס בקיבת העולה, כפירשא בעלמא הוא. רש"י. ובעולה גזרו, משום דבעולה יש מעילה מן התורה. משא"כ בנבלה דלית בה אלא איסור אכילה, הלכך לא שייך לאסור בה דלאו מידי דמיכל הוא:

שמעמידין בו' לא היה מכוין כי אם לדחותו. דהא אפילו לר"מ דחייש למיעוטא, לא אסר אלא גבינות בית אונייקי, אבל שאר מקומות חשיב מיעוטא דמיעוטא. תוס':

גמרא, ומסיים במדרש שיר השירים [ רבה ]. ור' ישמעאל היה קטן כו'. וכתיב כבשים ללבושך, כבשים כתיב, בשעה שהתלמידים קטנים תהא מכבש לפניהם דברי תורה. הגדילו ונעשו ת"ח תהא מגלה להם סתרי תורה:

ועור לאו פירשא הוא ואסור. רש"י. ושחיטה, לרבותא נקט:

השיאו. לשון משיא עצה. ואית דגרסי השיאו. ונפרש הטעהו לשון השיאני:

דודיך, לשון זכר. דודייך, לשון נקבה. והכי קאמרה כנסת ישראל, ישקני הקב"ה מנשיקות פיהו כי כך אמר לי טובים דודייך מיין. רש"י. ועתוי"ט:

דודייך. משום דבהכי מתיישב רישיה דקרא לנסתר, ישקני, וכן פיהו. וסיפא דודיך לנוכח. אלא דה"ק ישקני כו' כי כך אמר ליה כי טובים כו'. שמעתי מפי ר' מאיר באך ז"ל:

והיינו דשייליה להאי קרא, כלומר, כנ"י אומרים טובים תקנות כו' ואע"פ שאין אנו יודעים הטעמים, כי טעמם ונימוקם עמהם. ועתוי"ט:

חבירו כו'. שהוא לשון זכר, וכנסת ישראל היא דקאמרה לפני שכינה לריח שמניך טובים וגו'. עלמות אחבוך, לא שייך למימר לנקבה. רש"י: