והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה · פרק 2 · משנה 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והדבש. למאי ניחוש ליה, אי משום עירובי, מסרא סרי. אי משום בשולי נכרים, הא נאכל כמות שהוא חי. אי משום גיעולי נכרים, נותן טעם לפגם הוא ומותר. גמרא:
מסיים הר"מ, וגם אותן החלות לא תכשיר, ואף על פי שהדבש מכשיר מכלל הז' משקין, לפי שהוא באותה שעה כעין אוכל לא משקה, עד שמתיכין אותו ומוציאין דבשו. ועתוי"ט:
שאין דרכן כו'. ולא גזרינן אטו דרכן. הר"ן:
ועלה כו'. מפרש בגמרא, דלא נצרכה אלא לקורטין שבה. כלומר הנדבקות בעלין. וקמשמע לן דלא חיישנין שמא ערבו בהן מאותן קורטין שתתכו מן העלין בסכינא דנכרי ונותנין בעלין, משום דאי איתא דהכי הוה משרק שרקי, כלומר נופלין היו מן העלין. הר"ן:
ונרפו מחמת שמנן. רש"י. ובגמרא, פשיטא, לא נצרכה אף על גב דרפו טובא. מהו דתימא חמרא רמא בהו, קמשמע לן הני מחמת משחא הוא דרפו:
דמקלקל להו. הר"ן:
דתרומה אין דמיה יקרים שאינה ראויה אלא לכהנים. רש"י:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7755551cf15aa0308a58bb983958b7faf86a576ac4d3086c0093d2c78fa09ff2