עיקר תוספות יום טוב על משנה עבודה זרה · פרק 5 · משנה 12

ואפילו חדשים דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו ואפ"ה בעו טבילה:

דבתר סופו אזלינן שחפהו מתכות. גמרא:

הואיל וכי נשברו יש להן תקנה [ ע"י התכה ] ככלי מתכות דמי. גמרא:

ילפינן ליה בגמרא מקרא. והתימא על הר"ב שלא הצריך להסיר החלודה כמו שהצריך בהגעלה. וכמ"ש הפוסקים. ובליבון שלא הצריך כן, הוא כדעת הטור שהאש יעביר הכל:

שזה שנאמר בל אשר יבא באש תעבירו באש. פירוש כדרך תשמישו כן הגעלתו. רש"י:

ויש לדקדק מה ראה במתניתין ששנה בשפוד ואסכלה הכשרו לרותח, ובסכין הכשרו של צונן. וי"ל שלא היה צריך כלל לשנותו, לפי שהוא כבר בכלל מה ששנה להגעיל יגעיל, ללבן כו', אבל שהוצרך לשנותו בשפוד ואסכלה, שמפני ששנינו בהן לענין קדשים דבהגעלה סגי להו כדאיתא בזבחים [ פי"א מי"א ] משום דכי בלע דהתירא בלע, קמ"ל דחבא מלבנן כו'. ובסכין הודיענו דאגב דוחקא דסכינא לא סגי ליה בהדחה אפילו לצונן וצריך שיפה כו'. הר"נ. ועתוי"ט:

דנותן טעם לפגם מותר. והתורה לא אסרה אלא קדירה בת יומא. גמרא: