שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. לשון הרע"ב מגו דאי בעי אמר של ח"ל הן והיה נאמן כדתנן בפ"ק [מ"ג] מכזיב ולהלן נאמן. והקשה עליו בתי"ט דלא תנן התם אלא פטור נאמן מנלן:
קריאה במקור
לחם שמים על משנה דמאי · פרק 6 · משנה 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואין כאן קושיא כלל דהא ודאי מכללא שמעת לה דכיון דפטור אפילו מן הסתם כשלא אמר לו המוכר מח"ל הם. כ"ש שהוא נאמן עליהם באומר שמח"ל הם. אטו בדיבורו מיגרע גרע להו. וזה תימא על בתי"ט שהניח בקושיא מה שהוא פשוט ולאו ק"ו הוא. ואע"פ שאינו לשון המשנה ממש הרי הוא כמפורש כיון דאתי במכ"ש:
ובאמת הך מגו נמי לאו בדווקא נסבי ליה הר"ש והרע"ב דה"ה נמי דאיכא מגו דאי בעי שתיק, אלא בשיגרא דלישנא קאמרי הכי איידי דבקושטא מיירי באומר דבר לחובתו. קמ"ל רבותא דאפילו תימא שכך הוא דרכן של מוכרי' להודיע מקום גידולן של פירות אפ"ה אית ליה מגו וק"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1978
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012730190205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ab0cdb22f1189c4bef6f6c5159d2a9db407f783b03bbb4740d5b2b1930847702